מעבר - ודאי כפוי, המהווה ברירת מחדל - של תושבי קיבוצים לערים שונות הוא ניסוי חברתי חדש, מאתגר ומרתק

העתקת מגוריהם של קהילות  קיבוציות חסרות, פצועות נפשית, של קיבוצים שונים בעוטף עזה למתחמי דיור ייעודיים בערים שונות, מעניקה למושג קיבוץ עירוני משמעות חדשה. האילוץ  שנכפה בשל מניעת האפשרות לחזור בעתיד הקרוב (אולי גם הרחוק) לקיבוצים שרופים והרוסים, עשוי לחולל שינוי משמעותי במרקם הקהילה. היותו  של המעבר לעיר ברירת מחדל, עשויה להפוך למענה אפשרי גם אם זמני למצוקות.

לאחר שהייה ממושכת במלונות, שבהם נפרמו רקמות משפחתיות, אשר הצפיפות והעדר הפרטיות גרמו את לכך, עשוי המעבר לעיר להיות פתח אוורור, אשר עשוי לבשר את ראשיתה של רווחה פיזית ונפשית. (קיבוץ רעים עובר ל"מגדל"  ברחוב הרצל בתל-אביב, קיבוץ ניר עוז לגבה קומות בקרית גת). שימור לכידותן של קהילות קיבוציות בעיר, בהינתן תוצאותיו הנוראיות של המחדל בכלל ושל הטבח שהתחולל בקיבוצים, בפרט, יהיה, בוודאי, אתגר קשה, מורכב ותובעני. קשה לאמוד את השפעת העקירה לאורך זמן על העקורים. סביר להניח כי מנעד התגובות יהיה גדול ורחב - החל בהתעקשות על חזרה לקיבוץ וכלה בעזיבתו לתמיד. אסור יהיה לשפוט איש מהעקורים על בחירתו.

 קהילות קיבוציות בעיר עשויות להקרין גם על הסביבה ולשקף לה אפשרות של חיים משותפים במרחב עירוני שהוא, במהותו מקדש את הפרט ואת הפרטיות. קשה לדעת מה יילד יום. אין טעם להתנבא. אבל מותר, בזהירות, להניח הנחה: עצם הימצאותה של קהילה קיבוצית בעיר, חרף הנסיבות האיומות והנוראות שנכפו עליה, עשויה להצמיח סוג חדש של מעורבות, של שיח, של סיכוי.

חשיפת תושבי קיבוץ לחיי עיר עשויה ליצור דינמיקה מעניינת: מי מהם שעבורם זו התנסות ראשונה בהוויית עיר עשויים להיחשף לגירוייה, למגוון האפשרויות בה, לפיתויים האורבים בה מכל רחוב. לעומת השפע הססגוני, התוסס והמתסיס, הם עלולים לגלות גם, אולי במקביל, את אפרוריות החיים בעיר, את אי הכרת הקודים להתנהלות בה, קושי לנהל חיי יום-יום ועוד. עבור חלקם, עצם השהייה הממושכת בעיר עלולה לרופף ולהחליש את הרצון לחזור לקיבוץ, בעוד עבור חלק אחר היא עשויה דווקא להגביר ולחזק את הרצון הזה.

מעבר - ודאי כפוי, המהווה ברירת מחדל- של תושבי קיבוצים לערים שונות הוא ניסוי חברתי חדש, מאתגר ומרתק. מאותה פיסת חיים חדשה, תקדימית, עשויות להיגזר שתי תחושות הפוכות: יש מי שירגישו כי חיי העיר שונים מחיי הקיבוץ "כשוני האש מן המים", כמאמר המשוררת זלדה; בעוד, לעומתם, יש מי שירגישו, אולי, כי השוני אינו כה גדול, אולי אף לא מובהק, וכי בשורה התחתונה, מהר מהצפוי שגרת החיים הפשוטה, היומיומית, הקיומית, אחת היא - בעיר ובקיבוץ.  כך או כך, משעמם לבטח לא יהיה.   

פרויקט ''תיאודור'' בהרצל 138 בת"א. פה ישכון קיבוץ רעים (באדיבות יובלים סיטי בוי)