אסור לשכוח כי סירובן של בנות הברית לקבל את כניעתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה (סירוב שהוסווה תחת השם "הסכמי ורסאי") הוביל לאסון הגדול בהיסטוריה

חברים אומרים לי, דיי עם הפוליטיקה. אבל מה תעשה כשהדברים שיש לך להגיד עשויים להציל חיים רבים ולמנוע סבל והרס רבים עוד יותר? הדבר שיש לי לומר הוא שיש שאלה שאף אחד לא שואל, ואף אחד אינו מציע לה תשובה: מה יש להחשיב ניצחון במלחמה? בשבוע האחרון אמרתי את זה למספר ידידים. חלק מהם אמרו לי שאני מדבר שטויות, שאת השאלה הזו שואלים כולם. אני מקבל את הערתם ומתקן את עצמי: יש שאלה שאף אחד לא שואל בקול רם בציבור, ואף אחד אינו מציע לה תשובה בקול רם בציבור: מה יש להחשיב ניצחון במלחמה?

הנה דבר מדהים: רובם המכריע של הדוברים מדברים על המלחמה: מה שהיה, מה שיהיה, מה שהיה צריך להיות ומה שצריך להיות בהמשך וכדומה. מעטים מדברים על היום שאחרי סיום המלחמה. אבל אף אחד – אם מישהו מן הקוראים יודע על יוצאים מן הכלל, אנא ספרו לי – אינו שואל או אומר, מתי יש לסיים את המלחמה: לא באיזה זמן, אלא באיזה מצב, כמובן. כן, אני יודע, המנהיגים אומרים, נסיימה כשננחל ניצחון על אויבינו. זה מובן מאליו. השאלה היא, מהו ניצחון זה? כיצד הוא נראה? מה צורתו? יש שאומרים: כשנחסל את אויבינו. זה כמו להגיד, כשננחל ניצחון מוחץ. אבל איך אפשר לדעת מהו ניצחון מוחץ כשאין יודעים מהו ניצחון?

 ***

אפשר לקחת דוגמא מכדורגל: ניצחון זה 2:1, ניצחון מוחץ זה 4:0. זו כמובן הבחנה עממית, לא רישמית. בשחמט, אגב, אין ניצחון מוחץ, רק ניצחון. ובשש-בש יש כידוע ניצחון מוחץ באופן רשמי, כלומר הוא נספר כשני ניצחונות, ואפילו ניצחון מוחץ באופן רשמי במיוחד, שנספר כשלושה .

זה נשמע צורם, אני יודע, לדבר על מלחמה כאילו היא משחק. אבל יש לי סיבה: כשאין הגדרה של ניצחון, ממילא אין תוחלת, ואין יודעים מתי יש להכריז כי המלחמה הסתיימה. אי-המוכנות להכריז על מטרת המלחמה גורמת הן לדמורליזציה, הן לפילוג, הן לירידה בתמיכה הבינלאומית, והן לעליה בנחישות האויב. יתרה מזו: אי-המוכנות הזו מהווה כיסוי להצבת מטרות פרטיות: ואין אסון לאומי גדול יותר ממלחמה שמנוהלת למטרות פרטיות מוצנעות. אומרים לי: אתה תמים. כל המלחמות מנוהלות למטרות פרטיות, והמטרות הללו תמיד מוצנעות ובכל זאת גלויות לעין כל. איני מתווכח, ומקבל גם את המסקנה המתבקשת: אין אסון לאומי גדול יותר ממלחמה. נקודה. אבל אם למלחמה יש מטרה מוצהרת שגם ניתן לזהות מתי היא הושגה, זה נותן לפחות את האפשרות לבקרה, וממילא לתקווה.

האמירה כי מטרת המלחמה היא לנצח את אויבינו היא חסרת משמעות כמו האמירה כי מטרת כדורגל, או השחמט, או השש-בש היא לנצח: מתוך עצם ההגדרה של משחק כלשהו כמשחק תחרותי או עימותי, ברור שהמטרה היא לנצח. האם מכך עולה שהמטרה בכל המשחקים ובכל המלחמות היא אותה מטרה?

חתימת חוזה ורסאי, ציור של וויליאם אורפן, 1919

בעודי כותב שורות אלה, יום שישי ה-29/12/2023, שעה 17:30, בערוץ 11, בתכנית בהנחיית דב גיל-הר ובהשתתפות חברת הכנסת אלוף משנה במילואים נירה שפק, תושבת כפר-עזה לשעבר, סא"ל במילואים ד"ר ענת ברקו, בכיר שירות הביטחון הכללי לשעבר, אילן לוטן, והאלוף במילואים יוסי פלד – הם נתנו לי את היוצא מן הכלל שחיפשתי: הם דנו בשאלה מה צריכה להיות מטרת המלחמה, למשך שלוש דקות ברציפות. יוסי פלד אמר שהריגתו של יחיא סינואר; למרות שהיא מטרה ראויה ללא ספק, היא אינה יכולה להיות מטרת המלחמה. התגבשה שם מעין הסכמה על דבריו של אילן לוטן, כי מטרות המלחמה צריכות להיות שלוש: החזרת החטופים, חזרתם הבטוחה של תושבי עוטף עזה לבתיהם, וחזרתם הבטוחה של תושבי הצפון לבתיהם.

 לאחר מכן הם חזרו לדבר על דברים אחרים. ואני, שהשתחררתי משירותי הצבאי בדרגת טוראי, נותן לכל הבכירים האלה, ציון בלתי מספיק בקושי. החזרת החטופים – זה מובן מאליו. חזרתם הבטוחה של תושבי העוטף והצפון לבתיהם זו מטרה מעורפלת כמעט כמו "ניצחון": כי השאלה נשארת, כיצד נדע מתי הם יכולים לחזור לבתיהם בבטחה?

 ***

תמונת הניצחון במלחמה שהיא ברורה ומוכרת בעולם כולו היא כניעת האויב. כניעה היא מצב רשמי שניתן לזהותו לפי סימנים מוסכמים. אמנם במקרה הנוכחי ישנם סיבוכים: האויב אינו משחק לפי הכללים. הוא מסתתר מאחורי נשים וילדים – ואין ערב שהוא לא יסתתר גם מאחורי דגל לבן. עד שייקרה דבר זה, מטרת המלחמה צריכה להיות הכנעת האויב. המוסכם בכל האמנות הבינלאומיות הוא זה, שעם כניעת האויב המלחמה חייבת להיפסק: לא להסתיים, אלא להיפסק. הנוסח המדויק, למי שמתעניין, הוא כי הלוחמה צריכה להיפסק, ומייד יש לנקוט צעדים לקראת סיומה הרשמי של המלחמה וסיומו הרשמי של הסכסוך.

ישנם בין ידידיי אנשים הקוראים לסיום המלחמה כאן ועכשיו. בכך הם מביעים ואף אומרים במפורש, כי מטרתה היחידה של המלחמה היא נקמה. זוהי עמדה מעליבה וחסרת אחריות. אותם הקוראים להמשך המלחמה מבלי להציב לה מטרה מדינית, מבטאים למעשה את אותה דעה, ומאשרים כי מטרת המלחמה היא אכן, נקם. איני שופט את מי שחש את הרצון לנקום: אני עצמי כך פעמים רבות. אם נסתפק בזאת, הרינו מסירים את המחסום האחרון בפני מלחמה כוללת והשמדה של שני הצדדים זה על ידי זה. אסור לשכוח שסירובן של בנות הברית לקבל את כניעתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה (סירוב שהוסווה תחת השם "הסכמי ורסאי") הוביל לאסון הגדול בהיסטוריה.

הבה ונניח לכל דרישותינו מהנהגתנו ונתאחד כולנו סביב דרישה אחת זו: שתכריז על הכנעת האויב – שתכלול, כמובן, את החזרת החטופים – כמטרתה האחת של המלחמה.