מה שווה עלון המועצה אם איננו שולטים בו | יניב גולן
נסיונות הליכוד לפגוע בתאגיד השידור הציבורי "כאן" נתקלו בהתנגדות רחבה. אבל אצלנו כולם מניחים כמובן מאליו שהעלון האזורי הוא עוד גאדג'ט על שולחנו של ראש המועצה. ובכן לא, ממש לא.
בראשית חודש מרץ, השנה נזרקו לפח האשפה אלף עותקים של הירחון "קצה המדבר", אשר מסקר את המתרחש בערבה הדרומית. הנימוק הרשמי היה "אילוצי מערכת". העורך נשבע שכל ההחלטות המקצועיות הן שלו, ורק שלו, אבל לא הסכים לגלות מדוע בעצם נגנז הגיליון. הוא הפנה את התוהים לדובר המועצה או לעומד בראשה. לבסוף התברר שראש המועצה האזורית שלנו, חנן גינת, החליט למנוע את הפצת העלון משום שסבר ששער הגיליון מכניס מתח חברתי מיותר.
ניסיונותיהם של מירי רגב ושלמה קרעי (ליכוד) לפגוע בעצמאותו של תאגיד השידור הציבורי "כאן" נתקלו בהתנגדות רחבה. אבל אצלנו כולם כולם מניחים שעלוני המועצות האזוריות שייכים לראש המועצה. הנבחר זוכה בהם עם נצחונו בבחירות; העלון הוא מעין גאדג'ט נוסף על שולחן העבודה בלשכתו. "המועצה הרי מממנת את העלון", אומרים גם החכמים והמשכילים שבין חבריי, "ולכן רק הגיוני שהיא תשלוט בתוכנו". לא, היא לא. הכסף שלנו, והעלון שלנו.
***
עם כל חרדתם של נבחרי הציבור מפני דמותם המשתקפת במראה - נדמה לעתים שיותר אנשים קוראים את הממסדונים הללו לפני שהם רואים אור, מאשר לאחר שנדפסו... העיתונים האזוריים מכילים ריכוז גבוה של ידיעות חיוביות, שבהן בולטת נוכחותם של בעלי תפקידים. דוגמה: בגליון 42 של "עיתון ערבות", מקומון מועצת הערבה התיכונה, נדפסו לא פחות מ-15 תמונות של ראש המועצה (אדם חביב שהתחלף מזמן). אבל האדרת הקודקוד היא הבעיה הקטנה; אפשר למצוא מקרים שבהם שימש העלון האזורי ליצירת מצג שווא של דיון פתוח - כאשר המטרה האמיתית היא הכשרתו של שרץ תכנוני.הניסיון שלי בתחום החל בסוף שנות התשעים. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, הצליח לשכנע את ראשי המועצות בגולן לאחד את שלושת העלונים שפעלו שם - לכלי תקשורת עצמאי, שייערך על ידי עיתונאי מקצועי ויפוקח בידי דירקטוריון ציבורי. זה עבד כמה שנים.
העתקתי את המודל שלמדתי בגולן אל הקצה השני של המדינה, ובמשך כעשור פעל בחבל אילות עלון עצמאי, שכל תושב יכול היה לומר בו את דברו. ואכן, הופיעו מכתבים רבים למערכת; עסקנו בנושאים מורכבים ושנויים במחלוקת. ראש המועצה היה פותח את הגיליון כאחד התושבים. בין השאר התפרסמו אצלנו כתבות שהשפיעו על גורלם של אלפי דונמים מן היפים בישראל, בבקעת תמנע ובחולות סמר. השקעה של כחצי מיליארד ש"ח נעצרה, לאחר שנפסק שפרויקט המלונאות בעמק ססגון אושר תוך פגיעה חמורה בשלטון החוק. הכל בזכות "קצה המדבר".
***
על אף שהציבור בחבל אילות התייצב ברובו המוחלט למען הגנת הסביבה, במשך עשור המשיכה "המועצה האזורית" (כלומר, ראשי המועצה) לפעול להקמת המלונות. הירחון הצנוע שלנו היה הבמה שבה נחשף הפער העמוק בין הציבור לבין נבחריו. האחרונים לא אהבו את זה, כמובן, אבל הכירו במגבלות הכוח. "למדתי שאין דבר כזה, 'כלי תקשורת לא חשוב'", אמר בכנות ראש המועצה דאז, אודי גת, ממייסדי קטורה.לאחר תקופה מסוימת של עצמאות, שב גם "קצה המדבר" למתכונת המסורתית: יח"צ גורר יח"צ. ראש הרשות ודוברו הם הדמויות הקובעות. כמעט שאין "מכתבי קוראים", ואין מחלוקות גלויות. פרדוקסלית, הדעיכה הזו משרתת היטב את הממסד, כי התוצאה הישירה היא אדישות בקרב התושבים. כך שהשיח הפומבי נשלט על ידי בעלי העניין, בלי צורך בהטבות רגולטוריות סטייל תיק 4000.
ועדיין: דיון דמוקרטי ושיתוף ציבור הם אידיאל. בניגוד לפמפלטים, רעיונות אי אפשר לזרוק לפח. וצריך להפנים שהכסף ומשאבי הכלל אינם "של המועצה", אלא של התושבים. הכל של האזרחים, כולל החרסינות בפינת הקפה ונייר הטואלט בשירותים הסמוכים. הפופוליזם והסמכותנות מחלישים את ישראל? הבה נתחיל את התיקון מלמטה, ממש אצלנו בחצר.
"השער השערורייתי". האם ראש המועצה הוא עורך-על של העלון?
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עתון המועצה
עתוני המועצה הכתובים בהרבה מועצות אזוריות נעלמו. ההסבר המקובל (בחלקו נכון) מיעוט קוראים והוצאה גדולה. זה הופך את הדוח השבועי של ראש המועצה לכלי התקשורת היחידי במועצה.כל המידע זורם מראש המועצה לתושבים....דבר התושבים לא נשמע. האם למישהו איכפת- לא יודע. ברור שדמוקרטיה במיטבה זה לא.