ההתחכמות והקריצות של רקפת זהר סביב תמונת השער של "בין חברים" הן תמצית מועמדותה של הדס: מצג שווא, ותעלולי יחצנות. עוד לפני עניין המגדר, המזכ"ל הבא צריך להיות בן אדם

קרני עם עד ואני, האחראים להקמת האתר הזה ולתפעולו, כבר הכרזנו על תמיכתנו בליאור שמחה לתפקיד מזכ"ל התנועה, משלל סיבות שהצגנו. לכן חשבתי שאוכל להתייחס לרשימת התמיכה של רקפת זהר בהדס דניאלי ילין בשוויון נפש ולא להגיב. כמו אל עוד מאמר שרב הסיכוי שלא אסכים אתו.

אבל רקפת פתחה את מאמרה בעקיצה לאכסנייה של "בין חברים": לדבריה, התמונה הייצוגית באתר היא נוסטלגית ומראה שמונה חלוצים וחלוצה אחת. "זו האידיליה שהאתר מציג לקוראיו ... ולכן ברור שהגברים נזעקים כשמופר הסדר הישן".

***

אז ככה: ראשית בתמונה יש שתי חלוצות, לא אחת; בחרנו בה כי אהבנו אותה וכהוקרה לצלם, אליהו קורן ממצובה, שהיה אייקון בביטאוני התנועה; שנית, בזכות שהיא חינמית. אנחנו אתר התנדבותי שאין לו כסף לשלם עבור זכויות יוצרים.

אגלה סוד: התמונה הייתה גברית כולה. ביקשנו ממעצבת גרפית "להחליף" ראשי חברים בראשי חברות. היינו ערים לעניין המגדרי. העבודה לקחה זמן, לא בכל פעם "התפירה", עלתה יפה וכבר לא יכולנו לדרוש עוד מהמעצבת-המתנדבת. וכך – שוביניסטים שכמונו – עצרנו בשתי חלוצות. אציין: גם חברות בחרו בתמונה.

ומכל זה רקפת בונה טיעון על "גברים שחשים מאוימים". איפה רקפת של "מרכז העולם"?; איפה רקפת של "דבש, שקדים, או ציאניד", ושל "ג'וזפינה"?

לו עברה רקפת אל המאמרים שמתחת לתמונה, היא הייתה מגלה נוכחות רבה של חברות (גם לה הצענו, השוביניסטים, להצטרף) ואפשר שהכותבות היו הרוב, אלא שהמלחמה גרמה לכמה מהן לשבות מכתיבה.

תמונת השער של "בין חברים". "לא פלא שהגברים חשים מאוימים"

***

ההתחכמות והקריצות של רקפת הן תמצית מועמדותה של הדס: מצג שווא, תעלולי יחצנות, אוויר אופנתי חם המכסה על העדר חזון ויכולת עשייה. חמישה חודשים של מילוי מקום ב"שדולת הנשים", לא מעידים על מחויבות פמיניסטית; כשם שחניית הביניים הקצרה ב"מנהלת תקומה", מלמדת בעיקר על חוסר יכולת להתמודד עם אתגרים, כמו אלו שבפניהם ניצבת התנועה.

הגרירה של הדיון לנושא המגדרי הוא נוח ומאפשר לחמוק מנושאי תוכן ומהות. מבחינתי, ובעיקר בהכירי את הנפשות המתמודדות, הסיפור המגדרי הפך משני. אני אומר זאת כמי שידיו נקיות בנושא זה: יעידו חברות שעבדו אתי.   

מודה, אני תומך בליאור ומן הסיבות הנכונות, אך לו עמדה מולו חברה שהייתה ראויה בעיני, יתכן ושיקוליי היו אחרים. לא זה המקרה הפעם. לחלוטין לא!

אגלה לרקפת עוד סוד: האתר הזה שהיא מתארחת בו, קיים "בזכות" הדס דניאלי ילין. לא, לא היא הקימה אותו, היא רק גרמה לו לקום. זה קרה בעקבות אחד המופעים המכוערים שחוויתי בארבעים שנותיי כעיתונאי: פסילת כתבה בטענות כזב.

***

בספטמבר 2022 הדס התניעה מחול שדים מטעם ניר מאיר וחברו מבי"ס ברנר, אורי דורמן, יו"ר קיבוץ יפעת ויו"ר קמ"ה (קהילת מנהלים הטרוגנית), במטרה לפסול כתבה שעבדתי עליה כמה שבועות וכבר עמדה לרדת לדפוס. אינני יודע כיצד לחצה הדס על אנשי רשות העיתון, אבל הם נכנעו לה לאחר שכבר אשרו ובדקו הכל.

 זה לא היה תפקידה, זאת לא היה מסמכותה. ראיתי את רשת השקרים שנטוותה כדי לכפות על המו"ל פסילת כתבה בשם חוות דעת משפטית שכלל לא היתה ובשם תביעת השתקה. בכל אלה היתה מעורבת הדס, בימיה האחרונים בתנועה.

הרשות הציבורית של העיתון כתבה על כך: "בכתבה זו לא הוגש מכתב התראה מעו"ד – אלא רק צעקות ואיומים מצד מושאי הכתבה וחבריהם ... המו"ל אמר כי פנו אליו גם גורמים בהנהלת התנועה ש"סבורים כי הכתבה שקרית ומגמתית".

זו לא הייתה התנהלות פמיניסטית החותרת לשחרור חברתי. זו הייתה התנהלות המזכירה את עולם הערכים של ה-“old boys network”, רשת של גברים מבוססים, שכדי להנציח את שלטונם, מסייעים זה לזה בנושאים עסקיים ואישיים.

***

זה היה קו שבר לא רק עבורי, אלא עבור קבוצה שלמה של חברים, שהתגייסו לתרום כמה אלפי שקלים, כדי להקים אתר קיבוצי עצמאי התנדבותי, שבו יתפרסם כל מה שראוי לפרסום, הרחק מעיניהם הבולשות של ניר מאיר והדס דניאלי ילין.

אחרי שנוכחתי כיצד תחבלו הדס דניאלי ילין וניר מאיר, מהלך שנועד להפקיע מחברי הקיבוצים את הזכות לבחור את המזכ"ל הבא ולהעביר את ההכרעה להנהלות הקיבוצים, ובכך להבטיח למעשה את בחירתה של הדס; אחרי שהדס אמרה לי (ולקרני עם עד) ש"אין צורך בעיתון תנועתי, מספיקים דיווחיו של הדובר"; אחרי שדרשה מאנשי המכון לחקר הקיבוץ לפרסם את מחקריהם דרך מסננת דובר התנועה; אחרי שהראתה, למעשה, לקרני עם עד, כתב חרוץ וותיק, את הדרך החוצה (הוא היה כתב ביקורתי), ומעוד שלל סיבות, אני סבור כי הגינות המועמד/ת חשובה מהמגדר שלו, ולכן אפסנתי הפעם את שיקוליי המגדריים ואמרתי לעצמי ואומר גם לכם: מזכ"ל תנועה צריך קודם כל להיות בן אדם.

הדס דניאלי ילין וניר מאיר. ניסיון לההפקיע את זכות הבחירה מידי החבר

 (צילום: דוד אינב)

אגב, את הכתבה שהדס הובילה לפסילתה פרסמתי ברשתות החברתיות ומקץ חודשיים, גם "זמן קיבוץ" פרסמה. כבר לא היה מה להסתיר. איש לא הגיש תביעת דיבה, אף אחד לא צייץ. "היא לא פגעה בתקציב התנועה", כאיומיה של הדס. אני מניח שאצל עיתונאי אחר, פחות עקשן, זה היה מצליח לה וכתבתו היתה נקברת.

***

אפילוג

הדס עבדה קשה בשליחותם של ניר מאיר ואורי דורמן, כדי להביא לפסילת כתבתי. אני מניח שהיא ציפתה לראות "שכר לעמלה" בבוא יום הבחירות למזכ"ל. לא כך קרה:

אורי דורמן חתם על מודעת תמיכה בליאור שמחה; ניר מאיר אמר למקורביו: "מעדות ראשונה, אומר שהיא ממש-ממש לא מתאימה. טעיתי במחשבה שתוכל להיות מזכ"לית, זה גדול עליה אין ספק שליאור, שאיננו חבר שלי, עולה עליה בכמה רמות. אבל לא אתערב בבחירות".

הייתכן שגם דורמן וניר מאיר הפכו ל"עסקנים ותיקים", כפי שמגדירה הדס את תומכיו של ליאור שמחה? הייתכן כי זו הסיבה שלאחר שהייתה שנים חיילת נאמנה של ניר מאיר, של דרכו ושל שיטותיו, נזכרה עתה הדס לפרסם פוסט רווי זעם קדוש נגדו ברשת החברתית? הייתכן כי נפקיר את עתיד התנועה לתעתועיה האופורטוניסטיים של הדס?

שוב השקר הזה

כשהייתי בן עשר שיקרתי לחבר
סיפרתי לו שאני נוסע לאמריקה בחופש
כשחזרנו ללמוד המורה שאלה "איך היה"?
ואז כבר שיקרתי לכל הכיתה.

ושוב השקר הזה ... (דן תורן)