הדס דניאלי ילין, שרצה לראשות התנועה, לא מילאה אף תפקיד בקיבוצה יגור. אחרי שבע שנים בקוק-פיט של המזכ"ל ניר מאיר, הדס מבטיחה שהפעם היא באה "לשם שינוי". איזה בדיוק?

גילוי נאות כבר בתחילת הדברים: אנחנו תומכים בליאור שמחה לראשות התנועה. אנחנו משוכנעים שליאור הוא האיש הנכון במקום הנכון: פיו וליבו שווים, הוא בעל ניסיון ניהולי - חברתי וכלכלי - עשיר, גם בביתו, נצר סירני, גם בתנועה הקיבוצית  וגם בגופים חוץ קיבוציים; הוא כריזמטי, רהוט, ביצועיסט, "מזיז הרים" באופיו. והעיקר – הוא איש של חברים; לא מתנשא, תמיד "בגובה העיניים", לא נתלה באדרתם של אחרים בניסיון להרשים את סובביו.

הדס ילין דניאלי – המתמודדת אף היא לראשות התנועה הקיבוצית, היא ההיפוך הגמור של ליאור. הדבר ניכר כבר בכניסתה למירוץ לראשות התנועה. הדס הודיעה כי החליטה להתמודד "בלב כבד" ונוכח מה שקרה ב-7 לאוקטובר (למרות שכבר הכריזה על רצונה זה בנובמבר 2022), מה שלא מנע ממנה לדרוש לדחות את הבחירות, כדי שיהיה לה זמן להיערך לקמפיין.  

בניגוד לכל מזכירי התנועה בעבר, דניאלי ילין לא מילאה אף תפקיד בקיבוצה. מזכירי התנועה עשו "עבודת רגליים" בקיבוציהם, הדס לא שיחקה במגרש הזה. הניסיון הציבורי שלה, מחוץ לחצרו של המזכ"ל ניר מאיר שתחתיו שירתה, הוא דל.  

***

לאחרונה חנתה הדס זמן קצר מאוד במנהלת "תקומה"', שקמה לטובת חברי קיבוצי העוטף שנאלצו לעזוב בתיהם וקיבוציהם. יש שאמרו על תפקודה שם כי "ככה לא בונים תקומה". היא עזבה תוך זמן קצר בהצהירה כי "מסרתי את התפקיד לרם שפע". מסתבר, שאתגר השיקום – אחת המשימות הקיומיות והדחופות ביותר של התנועה בימים אלו - היה גדול על הדס.  

תחת הסלוגן "מנהיגות לשם שינוי" מקיימת הדס מפגשי קמפיין בקיבוצים בתחפושת של ערבי שיח בסגנון "אחרי אסון ה-7 לאוקטובר - איזו מדינה תהיה פה", בהשתתפות ראשי המחאה נגד ההפיכה המשפטית ונציגי משפחות של חטופים. "איזו מדינה תהיה פה", לא, חלילה, "איזו תנועה קיבוצית תהיה פה", כפי שניתן לצפות ממתמודד על ראשות התנועה.  

שחקן חלש צריך שחקני חיזוק, כי הוא לא יכול לבד. הדס חלשה במגרשה הביתי. את החיבור לשחקני החיזוק עשה בשבילה מנהל הקמפיין ששכרה – נדב גלאון – שהוא גם מנהל הקמפיין של המחאה. זה חיבור שנראה סקסי, אבל אין בו דבר וחצי דבר הקשור לקיבוצים. הופעה עם משפחות החטופים יוצרת אמפתיה בקהל, אבל הזיקה שלה לענייני התנועה הקיבוצית - קלושה. הדס בורחת מענייני הבית.

הדס דניאלי ילין וניר מאיר. אמון ציבורי דל (צילום: דוד עינב)

הרבה דגש שמה הדס על היותה אישה ועל כך "שהפעם צריך אישה" כי הקול הנשי לא בא לידי ביטוי. ממה ששאלנו ובדקנו, אין להדס קבלות מפליגות על קידום נשים בתפקידים במהלך פעילותה.  גם טיעון זה, כמו ענייני המחאה והחטופים, נראה אפוא  כסיסמה יחצ"נית ריקה כתחליף לתכנית עבודה.

במקרה של התמודדות בין חבר וחברה בעלי כישורים דומים, סביר שניטה לטובת החברה. אבל לא זה המקרה; בין ליאור שמחה להדס דניאלי ילין, יש פער גדול ביכולות, בכישורים, ביחסי אנוש, כמו גם ביושרה ובהוגנות לטובת ליאור.

הדס לוקה גם בהבנת מהותה של הדמוקרטיה הקיבוצית, ששיקומה הוא אחד הנושאים הדחופים על סדר יומה של התנועה. לשנינו היא אמרה "שלא צריך עיתון תנועה, מספיקים דיווחי הדובר". ובדומה, בעקבות פרסום סקר דעת קהל, שערך המכון לחקר הקיבוץ (אפריל 2020), בו נחשף אמון דל בקרב חברי הקיבוצים במזכירות התנועה בראשות ניר מאיר ובראשותה – דרשה הדס מן המכון כי מכאן והלאה יפיץ  את מחקריו דרך המסננת של  דובר התנועה. ואלו לא הדוגמאות היחידות. יש קשות מהן.

***

הדס מתהדרת בהבטחה להביא "שינוי", אך היא מתקשה להסביר מדוע לא חוללה אותו בשבע שנות כהונתה כמנכ"לית וכמשנה למזכ"ל. בתקופת פעילותה, לצד ניר מאיר כמזכ"ל, נסגרו גופי תרבות ואמנות רבים ונוצר משבר עמוק בין מזכירות התנועה הקיבוצית לתנועות הנוער הכחולות ובין התנועה לארגונים הכלכליים. מחוז הקיבוצים בעבודה נסגר, חרף הבטחותיה החוזרות ונשנות של הדס  להוסיף ולקיימו.

ובכלל, מזה 40 שנה עוסקים בתנועה ב"שינוי", רוב הקיבוצים כבר השתנו, אז על איזה עוד שינוי מדברת הדס? מה עומד מאחורי הקלישאה "שינוי"? האם הדס היא השינוי?

התנועה אינה זקוקה ל"שינוי", היא זקוקה לשיקום מהתהליכים של השנים האחרונות – שהדס הייתה שותפה להם – תהליכים שפירקו את התנועה לקיבוצים בודדים ואת הקיבוצים לחברים מנוכרים, כל זאת באמצעות חיסול הדמוקרטיה התנועתית והמרתה בשלטון של הנהלות ומנהלים.

נסכם: מן הסיבות הללו ומעוד שלל סיבות, אחרי שבע שנים כושלות של הדס אנחנו מבכרים את הכהונה הראשונה של ליאור על פני הכהונה השלישית של הדס.