יש לחתור למיסוד שיתוף הפעולה בין בעבודה למרצ במסגרת של "מעין מערך" שיקדם את השילוב  בין מדינת רווחה רחבה לפתרון שתי מדינות הלאום

פרישתה של מירב מיכאלי מראשות מפלגת העבודה, והודעתה על קיום פריימריז לראשות המפלגה, פתחו דיון רחב יותר על עתידו הפוליטי של השמאל הישראלי. כדי לאפשר את התאוששותו של השמאל מן המוות הפוליטי הקליני, שבו הוא שרוי מאז הבחירות האחרונות, יש להציב במרכז הדיון כמה הנחות יסוד:

# 1. על העבודה ומרצ להתמזג למערך מפלגתי משותף. מסקנה זו מתבקשת מניסיון החלטתה של מיכאלי למנוע את הריצה המשותפת ערב הבחירות האחרונות – שהקטינה את כוחן של שתי המפלגות כשני שלישים, הובילה להתחזקות הימין, ואיפשרה את שרשרת האסונות של השנה האחרונה. מיזוג זה נדרש גם משום ששתי המפלגות נתונות במשבר עמוק, כל אחת מסיבותיה, והסיכוי להתגבר עליו מצוי בשיתוף פעולה בין הכוחות המרכזיים בשתיהן, גם אם הדבר יוביל לפרישה של חלקים אחרים.

# 2. בסבבי הבחירות האחרונים מאז 2019, איבדו העבודה ומרצ רבים ממצביעיהן שזלגו לגנץ ולפיד. האיחוד אמור להביא לשיבתם של מצביעים אלו, שנטישתם היתה "אסטרטגית" ולמעשה טקטית ולא רעיונית. קשה לראות מה מחבר מצביעי עבודה שתמכו בעבר בפרץ ויחימוביץ', עם תומכי פורום קהלת בכחול-לבן; קשה גם לראות מה מחבר את מצביעי זהבה גלאון ומוסי רז עם השקפותיו המדיניות המתערפלות ימינה של יאיר לפיד.

# 3.  המערך החדש יתבסס על שני עקרונות מדיניות: כינון מדינת רווחה רחבה וקידום פתרון שתי מדינות-הלאום וידגיש את זיקת הגומלין ההכרחית ביניהן. תבוסת השמאל הישראלי במאבק מול הימין הייתה תולדה של ההפרדה בין שני מרכיבים אלו, שהובילו להיחלשות ההיגיון של כל אחד מהם.

# 4. הצירוף של מדינת רווחה ושתי מדינות לאום הוא הניגוד של הפתרון של הימין המצרף את מדיניות ההפרטה בנוסח קהלת עם "תכנית ההכרעה"  בנוסח סמוטריץ'. קריסת הצירוף של מדינת רווחה ושתי מדינו לאום בשמאל, גרמה לכך שבשדה המפלגתי הישראלי לא הייתה חלופה ממשית לימין, דבר שהקל על ניצחונו.

# 5. על המערך החדש יהיה לבדל עצמו גם מ"מפלגת המחאה", שמדובר על הקמתה. במהלך המאבק נגד ההפיכה המשטרית ויתר השמאל על ייחודו הפוליטי למען הישגי מחאה. ואולם, מסריה של המחאה נושאים אופי ניאו-ליברלי מרוכך, תוך שהיא מקצינה את המתח שבין החברה האזרחית למדינה.

הקצנה זו היתה מובנת לאור האופי האנטי דמוקרטי שלבשה המדינה תחת ממשלת ה-64. אך ככל שנתארכה המחאה, וביתר שאת לאחר פרוץ המלחמה, החלה המחאה להבליט את יתרונותיה של החברה האזרחית – אחים לנשק למשל – אל  מול המדינה, מהלך העומד בניגוד לתביעות לחיזוק מדינת הרווחה.

# 6. בניגוד לדעה הרווחת השמאל איבד את אמון הציבור לא בגלל "אוסלו" ו"ההתנתקות", שזכו גם לתמיכת הימין, אלא בשל התמכרותו, מאז ימי רבין וברק, למדיניות ההפרטה. הימין הציע למעמדות הנמוכים שנפגעו ממדיניות ההפרטה מנגנוני-פיצוי מגזריים – ש"ס וההתנחלויות, לדוגמה. השמאל מנגד הגדיר את עצמו דרך התנגדות למנגנוני-הפיצוי המגזריים ולכן נתפס כאויב המעמדות הנמוכים, שפנו לימין.

# 7. לכן, קהל היעד המרכזי שעל תמיכתו יהיה על השמאל להתמודד מצוי באשכולות החברתיים-כלכליים 4-7. חלקם נטש את הליכוד בעקבות המלחמה ונמצא בחניית ביניים בכחול-לבן, ממנה הוא עתיד להמשיך למפלגת הימין הלא-ביביסטית שעל הקמתה מדובר. תוצאת הדבר תהיה שגם אם בבחירות הקרובות נתניהו יפסיד, הימין עדין ינצח, כלומר רעיונות ההפרטה וההתנחלות.

הנחת יסוד אלו צריכות לעמוד בבסיס המחשבה על המבנה הפוליטי וקווי המדיניות של השמאל ביום שאחרי המלחמה. ההפיכה המשטרית נועדה לאפשר את המשך המיגזור והכיבוש, מבלי שאלו יופרעו על ידי עקרונות של שוויון משפטי ואזרחי. באמצעות המחאה הצליח המרכז הישראלי לעכב מדיניות זו, מדיניות של מדינת רווחה רחבה ושתי מדינות לאום תוכל להציב לה חלופה.

לשם כך, דרוש מערך חדש בשמאל.

מיכאלי וגלאון. הריצה בנפרד גבתה מחירים יקרים (מקור: pars today)