לעזה יודעים איך נכנסים, אף פעם לא יודעים איך לצאת משם. אלה החיים | דודו פלמה
וכך כנראה זה גם יימשך עד שנקבל שכל ונערוך סדר פוליטי/חברתי חדש, שיאפשר לנו להגיע לאיזשהו הסדר מדיני עם הפלסטינים
א. את הפוסט הזה כתבתי לראשונה לפני חמש שנים
בשנת 2018. ונדמה שאפשר לשים אותו “העתק הדבק” בכל פעם שאנחנו נכנסים לעזה בתרועות מלחמה והצהרות
מתלהמות כמו "אנחנו הולכים למחוק את עזה והחמאס". ובפעם השנייה כאשר
אנחנו יוצאים מעזה עם איזשהו סוג של הסדר שמוכרז כניצחון על החמאס, אבל בעצם מחזיר
אותנו אחורה שוב אל המצב הקודם.
ב. רק ההרוגים מיחידות צה"ל השונות הם חדשים. כאלה שהבטיחו
להם ש"זאת הולכת להיות המלחמה האחרונה שלהם" וחלקם זכו לקיים את ההבטחה
בגופם.
ג. וכך כנראה זה גם יימשך עד שנקבל שכל ונערוך
סדר פוליטי/חברתי חדש, שיאפשר לנו להגיע לאיזשהו הסדר מדיני עם הפלסטינים.
ד. בעזה זה תמיד מתחיל כך:
1. דובר צה"ל מודיע: החמאס חצה את כל הקווים האדומים (הפעם הם באמת חצו), לכן התגובות של צה"ל ילכו ויתעצמו.
2. הפצצות
קליניות מהאוויר. הרבה הרוגים אבל מחציתם אנשי חמאס. גם הנשים והילדים.
3. החמאס יירו רקטות
חזרה מעוטף עזה עד תל אביב ומישהו יישרט או ייפצע קשה. או חס וחלילה אפילו ייהרג.
4. סמוטריץ'/בן
גביר/ אורית סטרוק/ יצרחו שצריך להיכנס קרקעית לעזה ולחסל את החמאס. למעוך אותו.
לרסק אותו. לכתוש אותו עד דק.
5. נכנסים קרקעית. בנגמ"שים חדשים. חלקם ממלחמת העולם השנייה .
6. לצה"ל
יש הרוגים. הרבה. ראש הממשלה יופיע מאופר בכבדות בטלוויזיה ינופף באגרופו ובקול
בריטון של ריצ'רד ברטון, יספר לנו שדם חיילינו לא יהיה הפקר,
ושמנהיגי החמאס מושחתים שמנותקים מבני העם הפשוט בעזה.
7. בקיר של הצל
והאריות גוברות הקריאות למנות את אלאור אזריה לרמטכ"ל "שיראה לקוקסינלים
האלה איך מוחקים את עזה".
8. מגייסים כוחות מילואים.
הלחץ הבינלאומי גובר, לאחר שנהרגים באש המוסרית של כוחותינו הרבה נשים וילדים. גם
זקנים. גמלאים של החמאס כנראה.
9. בעקבות ההלוויות
הרבות והכואבות ברחבי ישראל והלחץ הבינלאומי הקשה, יודיע ראש הממשלה בתקיפות בכנסת
שהמבצע השיג את כל יעדיו ושצה"ל ייסוג בעוד כמה ימים מהרצועה, כשהוא מותיר
אחריו אלפי הרוגים, בתים הרוסים ושנאה מתעצמת.
10. בקיר של
הצל יתרעמו על כך שלא הושגה "תמונת ניצחון".
11. השעון
מתחיל לתקתק לקראת המבצע הבא
***
12. בצילום: יודעים
איך נכנסים, אף פעם לא יודעים איך לצאת (צילום: דו"צ)
הסירוב להתפכח הוא העיוורון הישן
דובי, הסירוב להתפכח הוא העיוורון הישן. אנחנו נותנים לפלסטינים בראש בסבבים סדורים בקצב של סבב אחת לכמה שנים. הגיע הזמן לצאת מהקופסה המטופשת כל כך שהם מבינים רק כוח. ולתת להם את שאנחנו השגנו במאה העשרים, הגשמה לאומית במדינה שלהם. עם המדינה הזאת יש לכונן הסכמי שלום. אולי קרים בתחילה. ולהתקדם בזהירות הלאה. האופציה השנייה היא מדינת כל אזרחיה בין הירדן לים. את האופציה השלישית, לחיות על חרבנו לעד, אני מסרב להנחיל לנכדי וניני. נצטרך להעז וללכת לשלום למען עתיד כולנו
תגובה לדודו
האסון שפגע בנו הוא תולדה של עיורון. אכל לעיורון בזה יש גם כף של זכות. היתה זו האשליה שהולכים ונוצרים תנאים להסדר עם חמאס. עכשיו דרושה התפכחות. הסירוב להתפכח הוא העיורון החדש.