הזווית המדינית (ד'): לא רוצים לא צריך | חן יחזקאלי

אין כל דרך אפילו להתחיל להבין את הסכסוך הישראלי פלסטיני בלי להבין שהסכסוך אינו על מה שחלוקים עליו אלא על מה שמסכימים עליו

 

אם תרצו אין זו אגדה (בנימין זאב הרצל)

 

אני שונא מטיפים. על כן אני שונא את עצמי, כי אני חוזר כמטיף: האנטי-פוליטיקה, כלומר העוינות למדינאות, היא שורש כל רע, והיא משותפת לישראל ולאויביה. יש לי פה לפחות שלושה דברים להתנצל עליהם: ראשית, שאני מטיף. והרי נאמר, את השנוא עליך וגו'. שנית על שאני משתמש במילה "פוליטיקה" במובן הסמנטי שלה, תוך התעלמות מן המובן הפרגמטי, כלומר זה שנמצא בשימוש נרחב. איני יודע כיצד להימנע מכך:

 

פוליטיקה היא תחום האינטרס הציבורי, כלומר התחום המדיני, והשימוש במילה "פוליטיקה" כדי לציין מעשים שנעשים תוך ניצול התחום הציבורי למטרות אישיות - הוא המחלה. ושלישית עליי להתנצל על שאני משווה אותנו לאויבינו. מובן מאליו: אין אנו שווים או אף דומים להם. אין אנו מתחבאים מאחורי נשים וילדים. אין אנו רוצחים זקנים וחולים. אין אנו חוטפים אזרחים ואין אנו יורים באזרחים בכוונה לפגוע. אדרבא: אנו עושים רבות כדי להימנע מכך. שעל כן עליי למהר ולסייג את ההשוואה: כשאני אומר כי אנו דומים להם, כוונתי כי אנו דומים להם בעוינותנו לפוליטיקה.

***

גם הדומה וגם השונה הולכים אחורה שנים רבות. האנטי-פוליטיקה של התנועה הציונית החלה בציונות המעשית אשר אימצה את שירו של יהושע פרידמן:

 

זו הייתה אנטי-פוליטיקה תמימה ולכאורה בלתי מזיקה. היא הייתה אנטי פוליטיקה בכך שהיא התנגדה לפרוגרמה המדינית של הרצל, אשר גרסה שאין לכבוש את הארץ דונם אחר דונם, ואין לעודד יהודים לעלות ארצה זעיר פה זעיר שם, אלא יש להגיע קודם להסכם מדיני עם כל המדינות הרלוונטיות. עוד יותר מכך היא הייתה אנטי פוליטיקה בכך שהיא סירבה לכל אקט של הצבת מטרה מדינית:  נפדה את אדמת העם לצורך מה? יוק.

 

אבל היא הייתה אנטי פוליטיקה יותר מזה אפילו: בכך שהיא התמידה בזה גם לאחר הכרזת העצמאות, למשל באמצה כהמנון שיר אשר אינו מכיר בעצמאות ישראל וגם לא באומה הישראלית; בכך שהיא המשיכה לקיים את הקרן הקיימת לישראל, גוף טרום מדיני בעצם הגדרתו; ובכך שהדביקה להרצל את התואר המתעתע "חוזה המדינה".

 

הרצל אכן היה חוזה המדינה במובן זה שהוא הגה את חזון המדינה, אבל המילה "חוזה" מתקשרת לא לחזון אלא לתחזית – כמו חזאי, למשל – ואילו להרצל לא הייתה שום תחזית שהמדינה תקום. ואכן חזון הוא דבר פוליטי, כלומר מדיני, בעוד שתחזית היא פוליטית רק אם מדובר בתרחישים שונים, ושואלים לאן מוביל כל אחד מהם, ומה יש לעשות כדי שיתממש האחד ולא האחר. בלי כל אלה, תחזיות הן תיאוריות דטרמיניסטיות. הרצל היה אנטי-דטרמיניסט מובהק.

***

האנטי-פוליטיקה בישראל עברה עוד גילגולים רבים, וקיבלה ביטויים רבים, ושברה את השיאים של עצמה שוב ושוב. אלא שגם בהופעותיה הגרועות ביותר היא זכה וטהורה לעומת האנטי-פוליטיקה של אויבינו בכלל ושל ההנהגות הפלסטיניות בפרט. החלוץ החשוב של האנטי-פוליטיקה בקרב הפלסטינים היה אל חאג' מֻחמד אמין אל-חוסֶיני, אשר בין השנים 1921–1937 כיהן כמופתי של ירושלים וכנשיא המועצה המוסלמית העליונה, ובתחילת שנות ה-30 היה מנהיגם הבכיר של ערביי ארץ ישראל, ומילא תפקיד מרכזי במרד הערבי הגדול ב-1936.

 

 בספרי הלימוד בישראל ובאינציקלופדיות בעולם כולו, מתואר אל-חֻוסֶיני כאיש שהשפיע יותר מכל מנהיג אחר על עיצובה של האידאולוגיה השוללת את זכותה של המדינה היהודית להתקיים. ממילא הוא מתואר כחלוץ הלאומיות הפלסטינית. האמת היא שהתנגדותו למדינה (וממילא ללאומיות) הישראלית הייתה משנית, ועיקר האידיאולוגיה שלו הייתה ההתנגדות למדינה (וממילא ללאומיות) הפלסטינית. המשיכו את דרכו מאז כל ההנהגות הפלסטיניות ללא יוצא מן הכלל, כולל הנהגת החמאס, אשר שינאתה לישראל היא משנית לגמרי לעומת שנאתה לפלסטין.

 

האנטי-פוליטיקה משיבה לא רק על השאלה מה לא, אלא גם על השאלה מה כן. לא – מדינה השייכת לקבוצה הממשית של כל אזרחיה, כלומר ללאום האזרחי. כן – כל בדיה שיש בה כדי לשלהב את ההמונים. ואכן ישראל דוגלת בבדיה שהיא מדינת האומה-דת היהודית, ואל-חֻוסֶיני דגל בבדיה שפלסטין שייכת לאומה-דת-שפה הערבית, שהייתה אמורה, לפי אותה בדייה להיות חלק מן האומה-גזע הארית, לא פחות.

***

אני מתנצל על הטון הדרשני. אבל נראה לי כי אין כל דרך אפילו להתחיל להבין את הסכסוך הישראלי פלסטיני בלי להבין שהסכסוך אינו על מה שחלוקים עליו אלא על מה שמסכימים עליו, שהוא העוינות לתחום הציבורי.

 

אם רק יודעים דבר זה, הכל נהיה הגיוני, גם אצלנו וגם אצלם. נתחיל מאירגוני הטרור למיניהם: הטרור הוא הצורה המזוקקת ביותר של האנטי-פוליטיקה. ואכן, אירגון הטרור ששלט עד לאחרונה בחבל עזה, מזה, וההנהגה הישראלית, מזה, שותפים מלאים להתנגדות הנחרצת להסכם מדיני כלשהו. אמנם אותו ארגון טרור מצהיר רק על התנגדותו העזה לקיומה של מדינת ישראל, אך כיום ברור כי הוא מתנגד באותו עוז לקיומה של מדינה פלסטינית. ואמנם ההנהגה הישראלית מצהירה רק על התנגדותה העזה להקמתה של מדינה פלסטינית, אך כיום ברור כי היא מתנגדת באותו עוז לעצם השאלה, מהו הסיום המדיני הסביר לסכסוך הדמים בין שתי אומותינו; סליחה, לעצם ההכרה בשתי אומותינו.

 

אנטי-פוליטיקה היא עוינות לתחום הציבורי; כלומר לציבור; כלומר לבני אדם. לאמור, אנטי-פוליטיקה היא שינאת אדם. וכל זאת בלי להכחיש ולו לרגע קט את ההבדלים העצומים שבינינו לבינם.

 

אל-חוסייני עם חיילים וקצינים נאצים בברלין 1944. נגד למדינה ולאומיות

 (צילום: הארכיון הפדרלי של גרמניה)