יש הכרח בהגבלת כהונות ראשי ממשלה שתמנע השתרשות אוטוקרטית בשלטון והיבריס נרקיסיסטי רעיל כשל נתניהו

 

הכותבים על לקחי פוגרום ה-7.10 החמיצו לקח ראשי ממנו – חיוניות הגבלת כהונות ראשי ממשלה. אחיזה רבת-שנים בשלטון גורמת למנהיגים ללקות בהיבריס נרקיסיסטי, הפרעת אישיות פתולוגית נרכשת שאינה ברת-ריפוי בלא ניתוק הנפגע מהשלטון. היבריס כזה עיוור את נתניהו מלראות איזה מפלצת טרור טומן החמאס מתחת לעזה הודות למזוודות הדולרים הקטריות וכמה נוראה תהייה תוצאת התעקשותו החוזרת ונשנית שלא לחסל את סינוואר בששת המקרים ששלושה ראשי שב"כ חזרו וביקשו זאת. אם חקיקה המגבלה את כהונת ראש ממשלה ל-8 שנים הייתה מחליפה את נתניהו ב-2015, רב הסיכוי שלא היה הפוגרום כי יורש אחראי לא היה מטפח כך את החמאס; דבקותו העיוורת, נכונותו לכל מחיר למניעת מו"מ עם הרשות הפלשתינאית בנתה את כוחו הרב של החמאס שהוביל לפוגרום.

 

למעשה היינו צריכים ללמוד לקח כזה כבר אחרי אוקטובר 73' תוצר ההיבריס של גולדה ודיין בני-טיפוחיו הוותיקים של בן-גוריון שגם הוא לקה בהיבריס; כמו קונצפציית "ניהול הסכסוך" של נתניהו הוא הכריז בכנס צעירי מפא"י בחולדה: "אנחנו צריכים מצב של לא שלום ולא מלחמה " (עדות עמוס עוז, קיבוץ נחשון 1960), ומצב כזה יצרו נאמניו דיין ושרון ע"י הפרובוקציות שכונו "פעולות תגמול".

 

כפי שנתניהו בנה את עוצמת החמאס מ-1996 בבטלו את בקשת הסגרת בונהו הראשי אבו-מרזוק (אדם רז, הארץ 1.12.23), כך נאמני בן-גוריון הכשילו הסכם עם נאצר ע"י "עסק הביש" שפוצץ את המו"מ החשאי של שר החוץ שרת. כאז כן עתה שלטון רב-שנים שוּמָר גם ע"י קידום במנגנוני המדינה לפי נאמנות מפלגתית ואישית שהעלה לגדולה חסרי-אחריות כדיין ומלחכי-פנכה כאלי זעירא שאמרו לגולדה מה שהגרופי של בן-גוריון שמחה לשמוע, שאין סכנת מלחמה בדחיית פשרות גונאר יארינג.

משה שרת. עסק הביש פוצץ את המו"מ החשאי (צילום: הוגו מנדלסון, לע"מ)

***

גדעון סער לעומת זה נטש את ספינת נתניהו בגבור ההיבריס וכשר משפטים קידם בשתי קריאות בכנסת חוק הגבלת כהונת ראשי ממשלה, שרק התנגדות ראש הממשלה בנט מנעה את אישורו. אולם, הצעת החוק בעייתית: אחרי 8 שנים בכס יוחלפו גם מנהיגים יחידי-סגולה שלא לקו בהיבריס ועודם אפקטיביים, חדשניים ותודות לניסיונם מוליכים להצלחות. לבעיה זו היו ערים כבר מעצבי הדמוקרטיה האתונאית לפני 2500 שנה ולכן בעוד כל פקידי השלטון הוגבלו לשנה אחת עשרת הגנרלים (הסטרטגוס) הורשו להיבחר פעמים נוספות בשל ניסיונם ומקצועיותם; כך נבחר מחדש 14 פעמים הסטרטגוס פריקלס שהנהיג את אתונה ל"תור הזהב" שלה (444-429 לפנה"ס). מנהיגות דומה גילה נשיא ארה"ב רוזוולט שהפר ב-1940 את נורמת הגבלת הכהונה ל-8 שנים שיצרו ראשוני הנשיאים וושינגטון וג'פרסון בסירוביהם לכהונה שלישית (ב-1797 ו-1809). רוזבלט נבחר בשלישית בהצליחו להתגבר על המשבר הכלכלי הנורא (27% אבטלה) ולמרות מסורת הבדלנות האמריקאית הושיט לבריטים סיוע נרחב עוד בטרם ההצטרפות הרשמית של ארה"ב למלחמה. אגב, גם רוזוולט לקה בהיבריס בשנתו ה-12: על-אף בריאותו המידרדרת רץ לכהונה רביעית ונבחר בין השאר תודות לצנזורה מלחמתית שהסתירה את חומרת מצבו (Fettman & Lomazow, 2009).

 

להיבריס של נתניהו תרמו 11 שופטי בג"צ שנרתעו מלפסול את מועמדותו לראשות ממשלה והתירו לו למרות משפטיו הפליליים להרכיב את הממשלה האיומה הנוכחית; הם החמיצו את השוני המהותי בין מועמדות לראשות ממשלה לבין כהונה-בפועל: למען שמירת רציפות שלטונית מוצדק שראש ממשלה מכהן ימשיך גם כשמוגש נגדו כתב אישום, אבל שום רציפות שלטונית לא נפגעת מפסילת מועמד לראשות ממשלה בשל אישום פלילי, שכן בשלב המועמדות יש ממשלה מכהנת ופסילת מועמד לא פוגעת ברציפות השלטונית. 

נתניהו. היבריס נרקיסיסטי (התמונה מוויקיפדיה)

***

כמו שגיאת ה-11 כך גם טעו בנט ואחרים שפסלו את חוק הגבלת הכהונות של סער אולי גם מפני שלא חוו על בשרם את "שלטון הפחד והחשבון", כפי ששרת הגדיר את שלטון בן-גוריון. כמה מפוסלי החוק טענו נגדו שראשי ממשלה מתחלפים בכל מקרה תוך 8 שנים אבל שני ראשי ממשלה שהמשיכו כפליים לקו בהיבריס נרקיסיסטי וגרמו לכל הרעות דלעיל ולמשברים חמורים ביותר, זה שאנו בתוכו וזה של 1959-1963. ברור שחיונית הגבלת כהונת ראשי ממשלה אולם, החוק שבנט בלם את אישורו מסכל מנהיגויות כמו של פריקלס ורוזוולט שתרומתן למין האנושי אדירה; לכן גם הותרה לשניהם כהונה ממושכת בהרבה מהנורמטיבי. לפיכך, צריך הגבלת כהונה אבל כזו שתאפשר למנהיגי-על כמו שני אלה 3 או אף 4 כהונות.

 

מנגנון הגבלת כהונות חכם יאפשר למנהיגי-על להמשיך יותר, אבל לא להשתרש בכס ומנהיג רעיל ומסוכן כנתניהו יוחלף במהרה. מנגנון כזה הוא דרישת רוב מיוחס עולה לכל בחירה לכהונה נוספת. דרישת רוב מיוחס להכרעות רבות-חשיבות נהוגה בדמוקרטיות כולל ישראל; למשל, בוועדה לבחירת שופטים נדרש רוב של 7 מתוך 9 חברי הוועדה לבחירה; לא מקרה שנתניהו ולוין ניסו לבטל דרישה זו. החוקר השווייצרי גרסבך הציע שכל בחירה מחדש של מנהיג לכהונה נוספת תדרוש השגת רוב מיוחס, ו-3 משפטנים אמריקניים הציעו דרישת רוב מיוחס עולה ב-5% לכל כהונה נוספת (55% לכהונה שנייה, 60% לשלישית וכן הלאה).

 

מאז 1987 הצעתי בפרסומיי הגבלת כהונות מנהיגים דומה ע"י דרישה לרוב מיוחס עולה באופן מעריכי (אקספוננציאלי): 51% לכהונה שנייה, 60% לשלישית ו-75% לרביעית. העלאה מעריכית של הרוב המיוחס הנדרש לבחירה נובעת מהממצא של הסוציולוג גוד (Goode) שכוחם ויוקרתם של מנהיגים עולים עם המשכיותם באופן מעריכי. העלאת הרוב המיוחס הנדרש באופן מעריכי חוסמת המשכיות בלתי-מוגבלת: לפיה לכהונה חמישית המנהיג יזדקק לרוב של 95% שאפשרי כמעט רק ע"י פיברוק תוצאות הבחירות. פיברוק כזה צפוי להיחשף ולעורר התקוממות עממית שתפיל את  השליט בדומה ל"מהפכה הכתומה" שהפילה את נאמנו של פוטין באוקראינה ב-2004.

פרנקלין רוזוולט. כהומה ארוכה מהנורמטיבי (צילום: רשות הציבור)

***

הפוגרום הנורא של ה-7 באוקטובר חשף את ההכרח בהגבלת כהונות ראשי ממשלה שתמנע השתרשות אוטוקרטית בשלטון והיבריס נרקיסיסטי רעיל כשל נתניהו. הניסיון הנצבר ממאות מקרים בעולם מלמד שחוק הגבלה ל-8 שנים בנוסח ארה"ב נכשל ביותר ממחצית המקרים במניעת השתרשות כזו בנוסף לחסרונו בהחלפה בטרם עת של מנהיגים יחידי-סגולה רמי-מוסר שמנהיגותם השתבחה עם השנים ורוב מיוחס רוצה בהם. חקיקה שדורשת השגת רוב מיוחס עולה מעריכית לכל כהונה נוספת תצמצם למינימום את סכנת ההיבריס הנרקיסיסטי, תעודד המשכיות של מנהיגים רמי-מוסר, חדשניים ואפקטיביים, תחסוך מנהיגויות כושלות של "ירוקים" ותקצר את השלטון של משרתי-עצמם כנתניהו, טראמפ ודומיהם.

 

ד"ר ראובן שפירא הוא חבר קיבוץ גן שמואל; מרצה בדימוס לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה במכללה האקדמית הגליל המערבי