מפציע השחר אפוֹר באֵלם,

שועל צהוב חומק בּתלם,

ענן תכוֹל מטיף דמעה

 – ורוח כּבּזק.

 

יום בּלהות יצא לשוּח,

כּשד מִפְלץ ענק.

 

מעל קצף בּור שלולית עכוֹר,

יצוף שׂטן ילבין שפת קוֹר,

כּיללת משׂור קולו –

והיקום מגוֹר.

 

קול בּכי חנוק ויִבבת הטף,

אישון מתרוצץ מטורף,

קיא ודם בבליל,

חלְחלה וחִיל.

 

גרון צרוד מדובב תפילה הוזה,

צלמים מצטופפים זה אל זה.

רוח קר ילטף צרוב ניחר,

שׂיער ראש ערוף בעפר.

 

מכתלים דוממים עוד הד יהדהד,

עוֹלָה מכול פּינה יִבבת נהמה,

אתה שראית נקמה... נקמה.

 

חזה הולם כמפוח ממחנק מתפוצץ,

דמע מלוח בזווית עינך מבצבּץ,

כּואב, כן כואב עד אין קץ.

 

ליד שער צהוב ערמת גוויות ערוּמה,

ובמרכזה מתנוססת זרוע גרוּמה,

חורטות ציפורניה ברקיע הנם,

אתה, שכול זאת ראית –

 

לשחוטים נקם !!!

 

 

אתה, שכול זה ראית (צילום: דוברות זק"א)