נתניהו איננו שייך בשום דבר, צורה או אופן לקבוצת האנשים הקרויה ''אנשי נבו''. ממש לא שייך

1.הדיווחים של משפחת נתניהו על ה"איומים" שהם מקבלים על חייהם, הזכירו לי שבזמן שציירתי די מזמן את מרטין לותר קינג, הרהרתי לעצמי תוך כדי על האנשים האלה אשר מובילים מחנה בדרך קשה ומפרכת אל יעד נכסף. כמעט מגיעים עד אליו ונעצרים אך כפסע ממנו ומתים או נרצחים כשהם רואים אותו מרחוק.

2. הראשון להגדיר את תסמונת הר נבו היה אלוהים שאמר למשה שאנחנו קוראים לו רבנו את הדברים הבאים: וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר. עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ; וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה. וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה, וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ: כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר, וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו.

3. קטע הסיום בנאומו האחרון של מרטין לותר קינג מציב אותו על הר נבו עוד לפני שפגע בו הכדור. מרטין לותר קינג מתאר את עצמו בנאומו כמשה הניצב על הר נבו ורואה מנגד את הארץ המובטחת ויודע שאליה לא יבוא:

4. ״...ובכן, איני יודע מה יקרה עכשיו. ימים קשים עומדים בפנינו עתה. אבל זה לא ממש משנה לי עכשיו, כי אני הייתי על פסגת ההר. ולי לא אכפת. כמו כולם, הייתי רוצה לחיות חיים ארוכים, לאריכות ימים יש חשיבות. אבל אני לא דואג לזה עכשיו. אני רק רוצה לעשות את רצונו של האל. והוא איפשר לי לעלות לפסגת ההר. והסתכלתי מעבר, וראיתי את הארץ המובטחת. אולי לא אגיע לשם איתכם, אבל אני רוצה שתדעו הערב, שאנחנו נגיע לארץ המובטחת. ואני מאושר כל כך היום… אני לא מודאג לגבי כלום. אני לא מפחד מאף אחד. כי עיניי ראו את תפארת בואו של אלוהים״. (מרטין לותר קינג הנאום האחרון)

5. אחר כך בא הכדור שפילח את לסתו, ביום 4 באפריל בשעה 18:01 נורה מרטין לותר קינג בעת שעמד על מרפסת הקומה השנייה של המוטל. הכדור פגע בו בלחיו הימנית שבר את הלסת ונע בגופו עד שנעצר בכתפו. חברו של קינג למאבק, אברנטי, היה בחדר בעת האירוע, שמע את הירייה וכאשר יצא מהחדר מצא את קינג שוכב על הרצפה מתבוסס בדמו.

6. מהו הדבר הזה שגורם לאנשים מסוימים לצאת מאזור הנוחות ולהיות מעורבים בנעשה עד כדי סיכון חייהם ממש. אמיל גריצווייג קורא לזה "מחויבות פעילה" וכך הוא כותב:

"...מה היא אותה התוספת למעורבות, אשר הופכת אותה למחויבות פעילה? כדי לאפיין אותה, אין מנוס מכניסה לדיון במושג העשייה, ודיון זה לא נראה לי קל יותר מן הדיון במושג המחויבות. לפי דעתי, תנאי הכרחי – אך לא מספיק – להפיכת מעורבות, כמאופיינת כאן, למחויבות פעילה, הוא הנכונות לשלם מחיר כלשהו עבור העמדה הנקוטה. נכונות זו לשלם מחיר היא המבחינה בין עמדה שאדם שומר לעצמו “בבטן” ובין עמדה שהוא נוקט ומוכן גם לעשות משהו עבורה..." (אמיל גרינצוויג מתוך עבודה סמינריונית שכתב ולא סיים בגלל רימון שהשליך יונה אברושמי).

7. רחל המשוררת משרטטת במדויק את הוויית העמידה על הר נבו בשירה.

מנגד

קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:

הֲבָא? הֲיָבוֹא?

בְּכָל צִפִּיָּה

יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.

זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם

שֶׁל נַחַל אֶחָד.

צוּר הַגְּזֵרָה:

רְחוֹקִים לָעַד.

פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד

שָׁמָּה – אֵין בָּא,

אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ

עַל אֶרֶץ רַבָּה.

                   חורף, תר"ץ

8. ואם אני חוזר אל ראשית דברי, אז לא, נתניהו איננו שייך בשום דבר, צורה או אופן לקבוצת האנשים הקרויה ''אנשי נבו''. ולמען הסר ספק, הוא לא; ממש לא!