נראה לי שהאלהים אינו צריך להמתין ל"סליחות" יום הכיפורים הבא. מן הראוי שיקדים ויבקש סליחה מאתנו כבר היום

 

ביום כיפורים האחרון חשתי חוסר ביטחון "מסוים". מאחר ולא הייתי בטוח עד כמה אלֹהים עומד לצידי ושומר "צאתי ובואי", שלפתי מהמגירה ופרסמתי כאן (26.9.2023, ראו בהמשך)  שיר שכתבתי בו אני מתאר פגישה שהייתה לי עם השׂטן ובה ביקשתיו לפרוש עליי חסותו, לשם "בּיטחון" ו"שלווה".

 

כפי שמתואר בשיר, השׂטן דחה בנימוס את בקשתי... וההמשך ידוע.

לא מזמן קראנו בפרשת השבוע (נוח) כי "מלאה הארץ חָמָס" – "חמס" המתורגם על-ידי אוּנקלוּס כ"חטוּפין" ("ואיתמליאת ארעה חטוּפין" – אמת, תבדקו בגוּגל). והנה מתקיים אצלנו ויכוח ער בשאלה אם נכון להסתייע בהנעת רכבת השיבה של החטופים בקטר (זה או אחר).

 

אז הנה אני מצהיר – בשמי ועל דעתי בלבד – נשמח לקבל את בנותינו ובנינו גם... ואפילו, מידיו של השטן.

 

ואם כבר בימים הנוראים עסקינן, נראה לי שהאלהים אינו צריך להמתין ל"סליחות" יום הכיפורים הבא.  מן הראוי שהשם יקדים ויבקש סליחה מאתנו כבר היום.

***

 ליל כיפורים | אודי פלד

ליל כיפורים בימים רחוקים,

ואני מנוחה לנפשי לא מצאתי,

אז נדדתי הרחק ברחבי עמקים,

עד אל ארמון גדל מידות באתי.

 

דומם ומרעיד, בשׂרי חידודים,

בגבהי קמרונותיו תרתי,

רוחות ורזים אפפוּני פחדים,

קפאתי, נשימתי עצרתי.

 

לפתע מדלת סתרים הופיע שׂטן,

פנה אליי ושאל למה באתי,

הוא היה קרח, שחרחר וקטן,

חביב דווקא וסימפטי.

 

כול הלילה ישבנו ושׂחנו בשקט,

פילוסופיה וסתם רכילות,

בבוקר הרהבתי והגיתי בשקט:

"משאלה לי אליך, הוד רוממות.

 

משאלה הטורדת נפשי בימים,

ומדירה את  שנתי בלילות,

רוצה אני שתהיה ידידי",

כך, פשוט, ללא עוד מִלוֹת.

 

רגע נרעדתי לדברי חוצפתי,

אך השטן רק מתח חיוך לא ידוע:

"ייתכן, ואפשר שתהא עמיתי,

רק השב ואמור לי – מדוע?"

 

ואני השיבו אל נכון לא יכולתי,

מעולם את נפשי לא ידעתי,

רק אמרתי:

"... זה עניין של ביטחון...

ושלווה...ו... ו..."

וגמגמתי.

 

אז הרצין השטן, פניו האפירו,

קולו חד כתער וקר:

"זכור! זכור מי אתה – בן אדם!"

 

התעוררתי – ובפי טעם מר.

 

 

שוחחנו על פילוסופיה וסתם רכילות (התמונה מ-Freepik)