פרשת וַיֵּרָא בראשית פרק יח' | אבי פסקל
הכנסת האורחים של אברהם משמשת המחשה והשראה לקבלת פני זרים. שכולנו נהיה מכנסי אורחים, במיוחד בימים קשים אלה
{א} וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם: {ב} וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: {ג} וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ: {ד} יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: {ה} וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ: {ו} וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: {ז} וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: {ח} וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:
הרב אלחנן סמט כותב על פרשת וַיֵּרָא ומכתירה:
מלאכים כבני אדם ובן אדם שהוא כמלאך ה'.
{א} וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם: {ב} וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו.
הוא תוהה האם בראש פרשת וירא מתחיל סיפור חדש? התשובה על כך תלויה בשתי שאלות שמעוררות המילים הראשונות של הפרשה - "וירא אליו ה' ".
***
השאלה הראשונה היא סגנונית: אל מי מכוון הכינוי הרומז "אליו"? דבר זה עתיד להתגלות בוודאות רק בפסוק ו' - "וימהר אברהם האהלה אל שרה..." - שממנו עולה כי אברהם הוא נושאן של רוב הפעולות המוצגות בפסוקים א'-ה'. קשה אפוא לומר שזוהי תחילתו של סיפור חדש, עצמאי, שכן פתיחה לסיפור חדש אמורה להציג את הדמויות הפועלות בו בשמותיהן.
לא ברור מה תוכנה של התגלות ה' הזו אל אברהם. בפסוק ב' מתחיל לכאורה עניין חדש: "ויישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים...", ומרגע זה עובר אברהם לפעילות נמרצת של הכנסת אורחים. כך שלא מובהר לשם מה התגלות ה' אליו.
על שאלה זו משיבים מדרשי חז"ל כי ה' לא התגלה לאברהם על מנת לדבר עמו, כי אם על מנת לבקרו ולסעדו בתקופת המחלה שלאחר מילתו.
אם כן, על פי פירוש זה, הפסוק שאנו דנים בו אכן אינו פתיחה של סיפור חדש אלא המשך הסיפור הקודם. רש"י אימץ את מדרשם של חז"ל כמות שהוא, ואילו רמב"ן הרחיב את דבריו כדי לבסס פירוש זה בפשוטו של מקרא, לאמור:
והנה פירוש הפרשה הזאת: אחרי שאמר כי בעצם היום הזה נימול אברהם (י"ז, כו'), אמר שנראה אליו השם בהיותו חולה במילתו, יושב ומתקרר בפתח אוהלו מפני חום היום אשר יחלישנו. והזכיר זה להודיע שלא היה מתכוון לנבואה, לא נופל על פניו ולא מתפלל, ואף על פי כן באה אליו המראה הזאת. 'באלני ממרא' - להודיע המקום אשר בו.
וזו כוונתם שאמרו 'לבקר את החולה', שלא היה לדיבור אלא לכבוד לו... ושמא כיוונו עוד בזה לומר שהיה לו מראה השכינה ריפוי למחלת המילה, כי כן ראוי להיות.
***
רש"י על פסוקינו:
כחום היום. הוֹצִיא הַקָבָּ"ה חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ, שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחוֹ בְּאוֹרְחִים, וּלְפִי שֶׁרָאָהוּ מִצְטַעֵר שֶׁלֹּא הָיוּ אוֹרְחִים בָּאִים, הֵבִיא הַמַּלְאָכִים עָלָיו בִּדְמוּת אֲנָשִׁים (בבא מציעא שם): והנה שלשה אנשים. אֶחָד לְבַשֵּׂר אֶת שָׂרָה וְאֶחָד לַהֲפֹךְ אֶת סְדוֹם וְאֶחָד לְרַפְּאוֹת אֶת אַבְרָהָם, שֶׁאֵין מַלְאָךְ אֶחָד עוֹשֶׂה שְׁתֵּי שְׁלִיחֻיּוֹת (בראשית רבה). תֵּדַע לְךָ, שֶׁכֵּן כָּל הַפָּרָשָׁה הוּא מַזְכִּירָן בִּלְשׁוֹן רַבִּים וַיֹּאכֵלוּ, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, וּבַבְּשׂוֹרָה נֶאֱמַר וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ…
מתוך מסכת שבת קכ״ז א:י״ג
מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גְּדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִין כְּהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ, דְּקָתָנֵי: ״מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין וּמִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ״. וְרַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר: יוֹתֵר מֵהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ, דְּקָתָנֵי ״מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין״, וַהֲדַר ״וּמִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: גְּדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִין מֵהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמַר ה׳ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר וְגוֹ׳״…
Ludovico Buti ביקור המלאכים אצל אברהם, 1590 בערך
הכנסת אורחים היא היבט חשוב של התרבות האנושית. אחד הסיפורים הידועים ביותר של הכנסת אורחים בתנ"ך הוא סיפורנו.
אירוח הוא מנהג של קבלת אורחים ואירוח בחום, בנדיבות וברצון טוב. הוא מתעלה על נימוס בלבד ומקיף תחושה עמוקה יותר של פְּתִיחוּת ודאגה לזולת. הוא משקף את הרצון האנושי הבסיסי שלנו להתחבר, לשתף וליצור קשרים עם אלה שאנו פוגשים.
***
היו פילוסופים שחשבו על הממדים האתיים והמוסריים של הכנסת אורחים. כך למשל עמנואל קאנט, (בגרמנית: Immanuel Kant; 1724 –1804, היה פילוסוף גרמני. נחשב לאחד מגדולי הפילוסופים בעת החדשה ואחד מהוגי הדעות החשובים ביותר בכל הזמנים. אחד ממשפטיו הידועים ביותר הוא: "העז לדעת, אזור אומץ להשתמש בשכלך שלך", שהדגיש את חובת הכנסת האורחים האוניברסלית, והציע לנו להתייחס לכל אדם שאנו פוגשים כאורח פוטנציאלי. הרעיון של קאנט משקף את התפיסה שהכנסת אורחים אינה מותנית בהדדיות אלא היא חובה מוסרית יסודית.
לפרידריך ניטשה, (פרידריך וילהלם נִיטְשֶׁה 1844-1900 היה פילוסוף, פילולוג, הוגה דעות, מבקר תרבות, משורר ומלחין גרמני. ניטשה היה מחשובי זרם פילוסופיית החיים וזרם האקזיסטנציאליזם ויש הרואים בו כחוזה הפוסטמודרניזם) לעומת זאת, הייתה גישה אחרת. הוא הדגיש את המתח בין הרצון שלנו לאירוח לבין הרצון לכוח. ניטשה האמין שהכנסת אורחים אמיתית נובעת לעתים קרובות מהיכולת שלנו לאמץ גם את הפגיעות שלנו וגם את החוזקות שלנו, תוך טיפוח קשרים אמיתיים בין אנשים.
אמנים ביטאו את היופי והמורכבות של האירוח. ציורים, ספרות ומוזיקה התייחסו לנושא. דוגמה מפורסמת היא הציור "אוכלי תפוחי האדמה" של וינסנט ואן גוך, המתאר קבוצת איכרים החולקים ארוחה, וממחישים את הרעיון שניתן למצוא הכנסת אורחים ברגעים הצנועים והיומיומיים ביותר.
אוכלי תפוחי האדמה De Aardappeleters וינסנט ואן גוך, 1885
דיונים עכשוויים על אירוח מתמקדים לעתים קרובות ביישומיו המעשיים, כמו תעשיית האירוח, תיירות וההיבטים הכלכליים של אירוח אורחים. אירוח ממלא תפקיד מכריע בכלכלה העולמית ומספק תובנות לגבי הדינמיקה המשתנה של חילופי תרבויות.
אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר של הכנסת אורחים בתנ"ך היא סיפור אברהם ושלושת המבקרים, המצוי בפסוקינו. בסיפור זה, אברהם מברך בחום שלושה זרים שמתגלים כשליחים אלוהיים. הוא ורעייתו שרה מכינים ארוחה נדיבה, מציעים מנוחה והתרעננות, ומפגינים את צורת האירוח הגבוהה ביותר. סיפור זה מדגיש את הרעיון שהכנסת אורחים מתעלה על המעשה של סיפוק צרכים פיזיים ומתרחבת לתחום של טיפול וחיבור רוחני.
הכנסת האורחים של אברהם משמשת המחשה והשראה לקבלת פני זרים והתייחסות אליהם בכבוד ובאדיבות, שכן אין מדובר רק בהצעת מזון ומחסה אלא ביצירת תחושת שייכות ואמון.
שכולנו נהיה מכנסי אורחים, במיוחד בימים קשים אלה בהם מאות אלפי ישראלים מבקשים מקום להניח בו את כף רגלם.
הכנסת אורחים אברהמית
דבר אחד ברור. בימי אבגהם אבינו היה רק מטבח אחד. לא הבדילו בין בשר לחלב. ואפילו מלאכים ושליחים מכובדים, אכלו שם בנחת .