הדרך לתיקון | אלדד שלם

אל מול ההקצנה הקפיטליסטית, על השלכותיה השליליות, ראוי  לנסות ולבנות מחדש את החלופה הקיבוצית-שיתופית, להתאימה לזמננו ולהציעה לחברה

עיקר כוחו של הרעיון הקיבוצי משחר ימיו, היה היומרה להציע אלטרנטיבה כוללת לשיטת החיים הקפיטליסטית ליברלית; כזו השומרת מצד אחד על רוח הומניסטית אך מציעה גם ממשק שונה לחלוטין בין הפרט לכלל – כזה המבטיח את שוויון ערך האדם – על כל היבטיו.

בראשית המאה הקודמת החלופה הזו הנתפסה כחיונית והכרחית על רקע הניצול ההולך וגובר של שכבות נרחבות בחברה ויצירת פערים חברתיים וכלכליים המאיימים על חוסנה. על רקע זה גובשה גם התפיסה הקומוניסטית שכבשה את השלטון בחלקים נרחבים של העולם.

במהלך אותה מאה - אחרי שתי מלחמות עולם שגרמו המשברים הכלכליים שהיו תוצר של  אותה שיטה - השכילו מנהיגי העולם הקפיטליסטי לרסנה ולשים לה סייגים באמצעות בניית המודל של מדינת הרווחה, בניית כלים שיגבילו את כוחם של בעלי ההון ויבטיחו תנאי קיום הוגנים יחסית לחלקים נרחבים בחברה.

מודלי הביניים הללו ריככו עד מאד את ההשלכות השליליות של השיטה הקפיטליסטית ואפשרו עשורים רבים של יציבות כלכלית ורווחה חברתית באותן מדינות. מנגד, החלופה הקומוניסטית הלכה והסתאבה, איבדה את הממד ההומניסטי שלה לחלוטין – עד שקרסה.

נוכח ההצלחה היחסית של שיטות הביניים מחד, וקריסת המודל הקומוניסטי מאידך, הלכה ואבדה היוקרה של האלטרנטיבה שמציעה התנועה הקיבוצית שרבים ראו בה חלק מעולם האתמול ההולך וגווע.

העניין הוא שאותה הצלחה נבנתה במידה רבה על היכולת לרסן את ההשלכות השליליות של השיטה, באמצעות צעדים שנגדו את רוחה הכללית המקדשת את חופש הפרט. כך קרה שבמקביל לקריסת החלופה הקומוניסטית נסדקו גם החומות של מדינת הרווחה. הלכי רוח התומכים בהסרת המגבלות על ההון הפכו לזרם מוביל בכלכלה העולמית. התגברות של זרם זה החזירה אל מרכז הבמה גם את ההשלכות החברתיות הקשות של אותה שיטת חיים.

בדורנו, ובמיוחד נוכח האיום הסביבתי הניצב לפתחה של האנושות, ועל רקע התמורות הטכנולוגיות המפליגות, המשפיעות על דפוסי התקשורת האנושית ועל כל תפיסת האדם את עצמו מול הזולת ומול העולם הממוחשב שסביבו, שב וחוזר הצורך להציב חלופה לשיטה זו – שמאיימת לכלות את החברה האנושית (או את אנושיות החברה) ואת כדור הארץ.

הקפיטליזם הובילנו למבוי סתום

החלופה הקומוניסטית הלכה והסתאבה. (התמונות מוויקיפדיה)

השאלה היא האם השיטה הקיבוצית על גווניה השונים, יכולה להציע סוג חלופה כזה. לטעמי, הניסיונות לייצב את קו ההגנה סביב המודלים של מדינת הרווחה הנם בעייתיים – בהיות מדינת הרווחה עצמה סוג של קפיטליזם מרוכך; ככזאת היא נמצאת במגננה מתמדת מול הרוח הליברלית המתיימרת לדבר בשם "חופש האדם" כערך מקודש, באופן שכל מנגנון המגביל "חופש" זה נתפס כסותר את הערך המרכזי עליו מושתתת החברה. התופעות אותן מתאר דורון נדיב במאמרו באתר זה (14.3) מעידות על אותו קרב נסיגה בו מצויה השיטה.

חשוב להעיר: העובדה שנדרשת חלופה איננה אומרת שהיא נמצאת בהישג יד, אבל ראוי  לחפשה. עלינו להקדיש מאמץ ומחשבה לבחינת עקרונות לאורם ניתן להציב את השיטה הקיבוצית ולהפיצה בקרב מעגלים קהילתיים אחרים בחברה הישראלית והעולמית. מהלך כזה, אם יצליח – עשוי להשיב לרעיון הקיבוצי את הכוח שאבד לו – הן במישור הפנים קיבוצי והן במעגלים הנמצאים מחוץ לו.

עוצמתו של הרעיון הקיבוצי המקורי נשענה על שני ממדים: האחד - קשור לכל הנושא המעמדי והשאיפה לבניית חברה הנמנעת מיצירת פערים מעמדיים; השני – קשור לממד הבין אישי – בניית חברה המבוססת על דיאלוג ושיח אנושי – כזה שנותן ביטוי מלא יותר לאנושיות האדם - קצת ברוחו של מרטין בובר. הצעתי היא לנסות ולבנות מחדש את האלטרנטיבה הזו, תוך התאמתה לזמננו.

אלדד שלם הוא חבר קיבוץ מעברות.