"אין מצב" שלשכן שלי יהיה רע ולי יהיה טוב. אדם ישר אינו יכול להיות מאושר כאשר שכנו – הקרוב והרחוק – סובל.  

כאשר נופל מטוס באפריקה ומודיעים על 198 הרוגים, מהי השאלה הראשונה שאנו שואלים?

יש ביניהם יהודים?... כן, למרבה הצער – חמישה. ואז ממשיכים בסדר יורד: ישראלים? – שלושה. קיבוצניקים? – אחד. מהקיבוץ שלי ? .... אח שלי? .....

וכך במשפך יורד ומתחדד של שותפות הגורל.

שותפות גורל, כמו גם דאגה... פחד... כאב... היא אחד היסודות מהם בנוי "האינסטינקט הבסיסי" הטבוע בגנום האנושי של כולנו, שנועד להגן ולשמור עלינו בעת צרה.

הבעיה/האתגר הגדול והחשוב של אזרחי מדינת ישראל (כן, כולל כול בני אברהם), הוא להפוך היום את המשפך. במקום "מהכלל אל הפרט" – "מהפרט אל הכלל".  להבין שאפילו במונחים ואינסטינקטים אבולוציוניים הכי בסיסיים של הישרדות וקיימות – זה לא "אני" ולא "משפחתי" ולא הקיבוץ או המושב או העיר שלי, ולא הדרום או המרכז או הצפון, ולא ימין או שמאל או יהודים ומי שאינם... היום זה ממש כולנו.

"אין מצב" שלשכן שלי יהיה רע ולי יהיה טוב. אדם ישר אינו יכול להיות מאושר כאשר שכנו – הקרוב והרחוק – סובל.  

האתגר החברתי/לאומי הזה קשה אולי לא פחות מהאתגר הצבאי/מדיני. נקווה שנצליח לעמוד בו.

"אין מצב" שלשכן שלי יהיה רע ולי יהיה טוב (מרשת האינסטגרם)