חסר רכיב

מופקרים לגורלם - כפיר דותן

15/10/2023

 

קולות מצוקה בכל מקום, הצבא לא מגיע, המנהיגים שותקים, תושבי קיבוצי העוטף ותושבי שדרות הופקרו לגורלם

 

אני בן משק נחל עוז, זה בד.נ.א שלי. זו הזהות שלי, לאן שלא אלך.

 

אני בן משק נחל עוז – ילדות מאושרת של שנות ה 70, פה בשדות מול עזה עשינו טיולי אופניים ונסיעות עם טרקטור ועגלה ל"בקעת הירח", לראות כלניות.

שיחקנו כדורגל במגרש מול הבריכה ועשינו גיוסים באבטיחים, בשדות ליד דרך הטשטוש. פה למדנו לחלוב פרות וגם לאסוף חבילות קש מהשדה בשביל טיול י"ב. פה גדלנו על סיפורי המורשת של המקום: הג'יפ שעלה על מוקש בשדות וגבה את חייהם של שני חברי הקיבוץ, זובה ופליישר, וסיפור הגבורה של רועי רוטברג, הרבש"ץ לפני 67 שנים עם, הנאום המפורסם של משה דיין על שערי עזה הכבדים. העיר הקרובה אלינו הייתה שדרות – שם שחקנו כדורגל בהפועל שדרות, שם הדרכנו בנוער העובד והלומד - שרוך אדום חולצה כחולה - שם שיחקנו ברידג' במתנ"ס.

 

אני בן משק נחל עוז - התגייסתי לנח"ל המוצנח לפלוגת בני משקים עם בני כיתה מעוטף עזה - ממפלסים, מארז, מניר-עם, מניצנים ומכפר-עזה. ביחד הלכנו לכל מקום שנקראנו – חברון, רמת הגולן ולבנון - ביחד סיימנו מסלול וקורס מכ"ים בגדוד 50. ועם אחד מיוחד מכפר-עזה, אביב קוץ שמו, גם עשיתי קורס קצינים. חזרתי לקיבוץ אחרי הצבא עם עוד בני ביתה לעוד שניים של עבודה ברפת ובמפעל, מילואים באוגדת סיני ולימודים באוניברסיטה.

 

אני בן משק נחל-עוז - נשארתי בן משק לאן שלא הלכתי גם שנים אחרי שעזבתי את הקיבוץ. אתה יכול לצאת מהקיבוץ, אתה לא יכול להוציא את הקיבוץ ממך. המשכתי להגיע לקיבוץ בכל הזדמנות עם הילדים: לבקר את סבא וסבתא, לסיור ברפת, לטיול דרום אדום ליד צומת סעד (כי "בקעת הירח" הוסבה למאגר מים עם השנים) ולחגיגה המסורתית בשבועות.

 

אני בן משק נחל עוז - תמיד עקבתי בדאגה אחרי כל פצמ"ר בעוטף עזה. עד היום אני זוכר שעם הפצמ"ר הראשון, פואד בן אלעזר שהיה שר הבטחון באותה תקופה, הורה למגן את כל בתי הקיבוץ. הייתה ממשלה שדאגה לאזרחיה. אלוהים יודע כמה חיים הצילו הממ"דים האלה מאז. נחמץ ליבי כאשר ראיתי את כל שדות החיטה שרופים מטרור העפיפונים, כאשר הממשלה לא עשתה דבר.



בארי. תמונות שלא יאומנו על המרקע (מהטוויטר של שהאב)

 

פחדתי פחד מוות כאשר שמעתי שבמהלך השנים האחרונות הייתה הזנחה מתגלגלת ושמשיקולי תקציב ולוגיסטיקה, פגעו בנשקיית הקיבוץ; שתפקיד הרבש"ץ והג'יפ הידוע כבר לא מתוקצבים על ידי משרד הבטחון והשמירה של צה"ל על הישובים בוטלה. מתכון לאסון. כעסתי בשומעי שהממשלה צפויה להגדיר מחדש את ההגדרות של "המרחק של ישוב צמוד גדר" כדי לחסוך את הטבות המס של יישובי העוטף ושדרות.

 

אני בן משק נחל עוז. עקבתי בדאגה רבה אחרי החדשות ביום שבת בבוקר

ה-7 באוקטובר. יום קודם עוד תכננו להגיע, המשפחה המורחבת, לחג לרגל מלאת 70 שנה לקיבוץ, בבריכה מול מגרש הכדורגל. במקום זה ראינו בטלוויזיה תמונות שלא יאמנו, תמונות של מחבלים משתוללים בשדרות והבנו שכל הגזרה עולה באש. כל השבת היינו אני ואחיותיי בקשר what's up הזוי עם ההורים בקיבוץ שנעולים בממד, מוצצים סוכריות ללא סוכר, שומעים יריות, פיצוצים, בשורות איוב מהשכנים ומקווים לטוב.

 

במקביל אשתי בקשר הזוי לא פחות עם משפחתה מבארי ומשדרות כשמשני הישובים עולים אותם קולות מצוקה. הצבא לא מגיע. המנהיגים שותקים. תושבי קיבוצי העוטף ותושבי שדרות הופקרו לגורלם.

 

אני בן משק נחל עוז - הלב נקרע עכשיו כאשר אני רואה את העוטף הפורח חרב. את הרבש"ץ האמיץ של נחל עוז אילן פיורנטינו ברשימת החללים; את תמונתם של אביב קוץ היקר מכפר עזה ומשפחתו באתרי החדשות, ואת בני משפחתה של אשתי מבארי, כחלק ממרכיבי האסון הכבד. אסון כבד נפל על קיבוצי עוטף עזה ושדרות. הלב נקרע. אין נחמה.

אני בן משק נחל עוז - הפצע הפתוח והכאב העצום של נוף ילדותי, עכשיו

בד.נ.א שלי. אקח אותו אתי לכל מקום.

 

המאמר פורסם ברשת החברתית

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

ריגשת מאוד

קרן | 19/10/2023

ליבי איתך ועם כל נפגעי העוטף. הלב נשבר

כתבת מדהים!

ארן ריילינגר | 17/10/2023

תודה לך על השיתוף העצוב הזה.

דפים לוח אלקטרוני

נמצאו 0 תוצאות
הוספת דף
חסר רכיב