מכתב גלוי לחבריי ומכריי – ימניים, דתיים, חרדים, תומכי הממשלה הנוכחית

 

אליכם אני כותב – כשמול עיני מדמיין את פניכם הטובות. אני אוהב ומעריך אתכם ושמח שהחיים זימנו מפגש ושיחה בינינו עם כל השוני שיש. חשוב לי שתדעו שתחת המהלכים של הממשלה הנוכחית ובראשם המהפכה המשטרית, אני שבור. הכאב והתסכול הופכים לתחושה הולכת ומתעצמת של חורבן הבית, חורבן שתכליתו לסמן לי ושכמותי את הברירה בין כניעה לבריחה, חורבן המולדת והתקווה.

 

קצת על עצמי, גדלתי בירושלים של שנות השמונים והתשעים, הייתי חניך ומדריך בתנועת השומר הצעיר - Hashomer Hatzair ומאז השירות בנח"ל חבר בתנועת המחנות העולים.  חברים ומכרים שלי נפגעו ונרצחו מפיגועי הטרור, בשכונה, באוטובוסים. התקווה לשלום והאלימות של הסכסוך היו קרובים ומוחשיים תמיד. אתם בוודאי יודעים, גם אצלנו "השמאלנים האשכנזים" יש חברים שנפלו בקרב, כשזה הגיע אליי קרוב, עמדתי על קברו של חניך שנפל בלבנון השנייה מתקשה להאמין שהחיים הצעירים והיפים נגדעו. הסבים שלי נלחמו את מלחמת השחרור ונפצעו בה, לפניה הם נלחמו במחתרות (לח"י, הגנה). סבי מאיר מרחב ברח כנער עם משפחתו כשהיטלר עלה לשלטון, אביו היה ציוני בית"רי. אבי שירת במילואים חודשים על חודשים במשך שנים, הוא איבד חברים ובני משפחה במלחמת יום כיפור ולבנון. לחרדים שביניכם (המתנגדים) שם משפחתי "שבדרון" בוודאי מוכר – הרב שלום מרדכי הכהן שבדרון (נכדו של המהרש"ם) שהיה דודו של סבי. רבקה מרחב סבתי היתה ארכיאולוגית, שותפה ליגאל ידין בחפירות מדבר יהודה ומקימת המחלקה לתרבויות שכנות במוזיאון ישראל. לפני פחות משנה הלכה לעולמה בגיל 94 וגם בשמה ולזכרה אני כותב כאן.  במשפחה שלי יש מזרחים ואשכנזים לרוב, במשפחה המורחבת יש גם ימניים ודתיים. יש לי בת זוג ושתי בנות שהן האושר של חיי, אני מורה בבית ספר יסודי ממלכתי.

***

במאבק הנוכחי אני בין המפגינים, מתוך הבנה שהמהפכה המשטרית שמובילה הממשלה הזו היא אסון עבור ישראל ועבורי אישית. בחוויית החיים שלי זהו שיא מחריד של תהליך שהחל מאז רצח רבין וההסתה האלימה שקדמה לו. את רצח רבין ראיתי במו עיני, עמדתי 20 מטרים משם, הבנתי כנער בן 18 שהדמוקרטיה עומדת על רגליים שבירות ומה שנראה כבית בטוח ויציב עלול לקרוס ברגע.

 

כבר מעל עשרים שנה שהימין הדתי והחרדי רוב הזמן בשלטון, נתניהו מוביל עשרות שנים בהצלחה רבה מסר בו המילה "שמאלן" שווה לבוגד, ו"אשכנזי שמאלני" זה גיס חמישי ששכח מה זה להיות יהודי.

תחת הממשלות האלו ישראל מיישמת את המדיניות של הימין בכל תחום (בצד הכלכלי למרבה הבושה גם המרכז שמאל הפך ברובו ימני): כלכלה ניאו ליברלית של קיצוץ תקציבי, העמקת הפערים בין עניים לעשירים, הפרטה מסיבית, בנייה ופיתוח ההתנחלויות, הגדלה עקבית של מספר החרדים הפטורים מגיוס ועוד ועוד..

 

אנחנו – המיעוט החילוני שמאלני, חי עם זה, מקבל (גם אם בכאב ומועקה גדולה) את כללי המשחק, את הכרעת הרוב. אנחנו יוצאים להפגין, נאבקים בבחירות, מחנכים ומלמדים על שוויון ערך האדם, שוויון בין המינים, צדק חברתי וכלכלי, מחנכים נגד גזענות ובעד אהבת האדם והחתירה הבלתי מתפשרת לשלום עם שכנינו.

 

ועכשיו – משהו נשבר. זה לא עוד פרק בשלטון ימין. הפעם אני וחבריי חשים ששומטים לנו את הקרקע עליה יכולנו איכשהו לעמוד, מרסקים את הזירה הדמוקרטית פחות או יותר להיאבק בה, זירה שיש בה הגבלות על כוח השלטון, שיש בה בתי משפט בלתי תלויים, שכפופים למדינת ישראל, לחוקיה, למגילת העצמאות.

***

כאשר נציגיכם בכנסת מציגים בגאווה עמדות גזעניות כלפי ערבים, כאשר הם מעודדים פורעי חוק מבצעי פוגרום וקוראים למדינה למחוק כפר (למחוק בני אדם, תינוקות בני יומם, נשים זקנים וטף), מציגים תפיסות עולם שוביניסטיות המבקשות להדיר נשים מהמרחב הציבורי, להפלות את הלהט"בים, לחסל את השידור הציבורי ולפגוע בתקשורת החופשית הבלתי תלויה ועוד ועוד – הם הופכים את המקום הזה לבלתי אפשרי עבורי – כאדם, כבן זוג, כאב לשתי בנות, כמורה, כחבר נפש של כמה ערבים ולהט"בים (בני אנוש לכל דבר – כמוני וכמוכם).

והדיבורים האלו והצעות החוק שעל הפרק באים תחת כנפיה של הפיכה משטרית מקצה לקצה שדוהרת מיום ליום וכל עיקרה, באופן מוצהר, הוא להכפיף את בתי המשפט לרשות המבצעת ולבטל את תפקידם של שומרי הסף – השופטים, היועצים המשפטיים, מח"ש, מבקר המדינה, הלמ"ס, פיקוד המשטרה... כולם על הכוונת ובמילים דמם של רבים מהם כבר הותר (נשיאת ביהמ"ש העליון אחראית לפיגוע [ח"כ גוטליב], צמרת המשטרה והפרקליטות קושרים קשר נגד השלטון [י.נתיהו] וכד').

 

ההשתלחות בכל מי שיוצא נגד ההפיכה המשטרית היא כנראה אסטרטגיה מרכזית של הממשלה – מכיוון שהיא מגיעה מראש הממשלה ובנו, משרים בכירים, מחברי כנסת כל כך רבים שקוראים לנו אנרכיסטים, עוכרי ישראל, שונאי ישראל, טרוריסטים, נמושות, שילכו לעזאזל ועוד ועוד..

 

הבוז והלעג של מנהיגיכם בממשלה כלפי תנועת המחאה אינה יודעת גבול. הם בזים ומשתלחים במאות בכירי מערכת הבטחון לשעבר, מומחי כלכלה ומשפט מכל קצוות הקשת, מאות אלפי אזרחיות ואזרחים.

לא, אין כאן שני צדדים שצריכים לרדת מהעץ ולהתפשר קצת. יש כאן ממשלה שמהלכת אימים על חצי עם ומבקשת לשנות את צורת המשטר בתוך חודשיים מיום הקמתה, באופן שייתן בידה כוח בלתי מוגבל, בזמן שעמדותיה הן הקיצוניות ביותר שידענו ובין חבריה יש עבריינים מורשעים וראש הממשלה נמצא במשפט על עבירות שוחד מרמה והפרת אמונים.

גשר בית השיטה. אין כאן שני צדדים שצריכים לרדת מהעץ (צילום: דוד עינב)

האם יש בכם את האומץ לקום ולומר – לא זו דרכנו? האם יש בכם רצון ויד מושטת אלינו שתמנע את הפירוק והחורבן?

אם יש אור בקצה המנהרה הוא אור של מתינות, אור של קבלת השונות בינינו והמרחב והחופש לשונות הזו בתוך ישראל, זהו אור של שוויון האדם, ללא הבדל דת גזע, מין ונטייה מינית. זהו אור של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, מדינה דמוקרטית ויהודית ברוח מגילת העצמאות החותרת לשלום ולצדק חברתי.

 

אתם ואני קשורים בגורל שלא בחרנו בו ואי אפשר לחמוק ממנו – גורל העם היהודי. את הגורל הזה לקחו לידיהם הציונים החלוצים ובזכותם אנחנו חיים כאן היום. בנקודה הזו, המהפכה המשטרית בהובלת הכוחות הקיצוניים ביותר בימין עלולה להפוך את הגורל הזה לאובדן הבית הלאומי, להיות חושך לנו ולגויים.

 

גם אם אתם מזדהים בכל ליבכם עם מהלכי הממשלה והתבטאויות שליטיה – דעו כי את אחיכם אתם מאבדים בכל יום שעובר.

 

בלב כבד, אסיים כאן.

 

אדם יקיר שבדרון גר בטבעון ומלמד בנוף הגליל בבי"ס שהקיבוץ העירוני משעול הוא מובילו