סיפור הבריאה הוא מיתוס שלנו, ואין לותר עליו, בלי לשכוח שהוא רק מיתוס

 

{א} בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: {ב} וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם: {ג} וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר: {ד} וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ: {ה} וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד: (פ) {ו} וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם

 

אַתָּה מוּכָן (קטע) יגאל גריפל

בָּרֵךְ אֶת אֱלֹהִים, בָּרֵךְ.

מַה הוּא כְּבָר יָכוֹל הָיָה לַעֲשׂוֹת עִם

הֶחֳמָרִים שֶׁהָיוּ לוֹ? תַּסְבִּיר לִי אֵיך

כֻּלָּם רָאוּ וְלֹא אָמְרוּ דָּבָר אֲפִלּוּ הַמְּשׁוֹרְרִים,

וְהֵם הֲרֵי יוֹדְעִים כֵּיצַד בּוֹרְאִים

עוֹלָם עַל חֻדָּהּ שֶׁל מִילָה וּמַה

קוֹרֶה כַּאֲשֶׁר נִגְמָרוֹת הַמִּלִּים וּמַתְחִיל הַתֹּהוּ.

גריפל כותב על הבריאה של אלהים במילים ומשווה אותה לבריאה במילים של משוררים. אמירה חילונית ראויה.

 

כְּשֶׁאֱלֹהִים אָמַר בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה נתן זך ( חלק)

כְּשֶׁאֱלֹהִים אָמַר בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה

יְהִי אוֹר!

הוּא הִתְכַּוֵּן שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ חָשׁוּךְ,

הוּא לֹא חָשַׁב בְּאוֹתוֹ רֶגַע עַל הַשָּׁמַיִם,

אֲבָל הָעֵצִים כְּבָר הֵחֵלּוּ מִתְמַלְּאִים בְּמַיִם

וְצִפֳּרִים קִבְּלוּ אֲוִיר וָגוּף.

הוּא לֹא חָשַׁב בְּאוֹתוֹ רֶגַע

עַל בְּנֵי הָאָדָם,

בְּנֵי אָדָם לָרֹב.

אֲבָל הֵם כְּבָר הִתְחִילוּ לַחְשֹׁב עַל עַצְמָם

בְּלִי אֵלִים

וּכְבָר הֵחֵלָּה מִתְרַקֶּמֶת בְּלִבָּם

מְזִמָּה עַל מַכְאוֹב.

כְּשֶׁאֲדוֹנֵנוּ חָשַׁב בִּתְחִלָּה עַל הַלַּיְלָה

הוּא לֹא חָשַׁב עַל שֵׁנָה.

כָּךְ, כָּךְ אֶהְיֶה מְאֻשָּׁר,

אָמַר בְּלִבּוֹ הָאֱלֹהִים הַטּוֹב.

אֲבָל הֵם כְּבָר הָיוּ לָרֹב

אֱלֹהִים הַטּוֹב.

***

 חן מלול (כותב ועורך בספריה הלאומית)  כותב שהאדם, שהכריז על עצמו כעל נזר הבריאה, קורא משפט כמו " בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ " וכבר פוקעת סבלנותו. מתי יגיעו אליי? הוא דורש לדעת. מתי אני נכנס לסיפור? את השיר "כשאלהים אמר בפעם הראשונה" הקדיש המשורר נתן זך לשאלה מסוג אחר: למה התכוון אלהים באומרו "ויהי אור", ולא פחות חשוב מכך – מה הייתה התוצאה של המשפט התמים הזה?

 

אין "ראשית" במעשיהם וביצירתם של בני האדם. כל יצירה, מעשה או אמירה נבנים על נדבך קודם, ארוגים ברשת בלתי ניתנת להתרה של קודם ומאוחר. יוהאן גוטנברג לא המציא את הדפוס יותר משהסינים הקדומים המציאו אותו. האחים רייט שיפרו ושיכללו רעיונות קודמים בתעופה. העובדה הזאת עומדת בניגוד גמור למעשי האל, וכבר במשפט הראשון של ספר בראשית יוחדה היצירה האלהית במילה משלה – בריאה.

 

כמה אלפי שנים לפני שירו של זך, שפורסם לראשונה בשנת 1960, וגם חכמי התלמוד נחלקו ביניהם לגבי הדרך הנכונה להבין את הפתיחה של ספר בראשית. בפרק ב' של מסכת חגיגה במשנה אנחנו מוצאים איסור לעסוק ב"מעשה בראשית", שם קוד לבריאה שקדמה לבריאת האדם. שם נכתב כי:

 

אֵין דּוֹרְשִׁין בַּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה,

וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם.

וְלֹא בַּמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד,

אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ.

ומיד לאחר מכן נכתב,

כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים, רָאוּי לוֹ כְּאִלּוּ לֹא בָּא לָעוֹלָם:

מַה לְּמַעְלָה,

מַה לְּמַטָּה,

מַה לְּפָנִים,

וּמַה לְּאָחוֹר.

וְכָל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם:

 ווילהלם ג'נסון,הולנד בריאת העולם, 1606, תחריט (המקור: ויקיםדיה)

בית שמאי ובית הלל, התווכחו ביניהם לגבי הסדר הנכון של הבריאה, והקדישו זמן ואנרגיה פרשנית לשאלה "האם נבראו קודם השמיים או הארץ?". בניסיון ליישב את הסתירה שבין הכתוב 'בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ' לבין הכתוב 'ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים' נדרשו שני הבתים לפסוק שלישי ומכריע. בית שמאי, שהאמין שהשמיים נבראו תחילה, שלף מישעיה את הפסוק 'השמים כסאי והארץ הדום רגלי' וטען שבכך המלך עושה לעצמו כיסא 'ואחר כך האיפופודין'. בית הלל, שחשב שדווקא קדמה הארץ לשמיים, לקח גם הוא מישעיה את 'אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים' והמשיל את האל 'למלך שבנה פלטין, משבנה תחתית ובנה העלית'.

 

את הפרשנות המתאימה ביותר ברוחה לשירו של זך, הגה אחד מגדולי אמוראי בבל, רב יהודה בן המאה השלישית. לדעת ר' יהודה לא השמיים ולא הארץ נבראו ראשונים:

ר' יהודה אומר, האור נברא תחילה, (משל) שביקש לבנות פלטין, והיה אותו מקום אפל. מה עשה? הדליק נרות ופנס לידע.

רב יהודה ממשיל את האל לאדריכל המבקש לבנות  ארמון, ולשם כך "מדליק נרות ופנס לידע". מכאן קובע רב יהודה שהאור הוא אחד מיסודות העולם, וכנראה שגם הבסיסי שבהם. נתך זך, שהכיר את מסורת ישראל אבל לא הרגיש מחויב לאיסוריה, החליט לכתוב שיר שעוסק ברגע הדלקת האור.

 

ניתן להבין מהשיר שחוסר האונים שייך לאל ולא לאדם; הוא הרי בסך הכל רצה להדליק את האור ולהביט בבריאה. אבל מרגע שאפשר לראות, אפשר גם להתפרע ולפרוץ גדר, וזה בדיוק מה שעושים בני האדם בשיר. הטעות הגורלית של האל היא שהוא שכח מבני האדם, והם בתמורה שכחו ממנו, ולמעשה – דָּמְיֵנוּ עולם בלי אלים.

***

מִתּוֹךְ הָאַלְבּוֹם: בְּרֵאשִׁית  מִלִּים וְלַחַן: דּוֹן מַקְלִין תַּרְגּוּם: רָחֵל שַׁפִּירָא שרה: גלי עטרי (קטע)

 

בְּרֵאשִׁית הָיָה לֹא כְּלוּם, רַק חֹשֶׁךְ וּדְמָמָה

מִדְּבַר הָאֱלֹהִים בָּקַע יְפִי הָאֲדָמָה

מֵעַל הָעֲרוּצִים קֹרְצוּ כּוֹכְבֵי יַהֲלוֹמִים

בְּעֵשֶׂב הֶחָדָשׁ הוֹפִיעוּ יְצוּרִים אִלְּמִים

וְהָאָדָם הָיָה פְּרוּדָה בְּרֶצֶף הָאֵינְסוֹף

שֶׁאֱלוֹהִים בְּחָכְמָתוֹ שָׁמַר אוֹתָהּ לְסוֹף.

הִתְעַצַּמְנוּ מֵאָז, הִתְעַצַּמְנוּ מֵאָז

וְכָבַשְׁנוּ כִּסֵּא וְגַם נֵזֶר

הִתְעַצַּמְנוּ מֵאָז, לִילָדֵינוּ בִּלְבַד

רַק לָהֶם לֹא הָיִינוּ לְעֵזֶר.

הֶהָרִים קִיבְּלוּ צוּרָה וְכָךְ הָעֲמָקִים

וּנְהָרוֹת פִּלְּסוּ דַּרְכָּם בַּחֲרִיצַת סַכִּין

גַּלֵּי גֵּאוּת הָיוּ אֶת לֵב הָאָרֶץ מְפַלְּחִים

קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הִשְׁתַּבְּרוּ אֶל בֹּהַק מִשְׁטָחִים

וְשִׁיר חַיִּים פֶּרֶץ כְּמוֹ הִמְנוֹן וּכְמוֹ מָחוֹל

טִפָּה שֶׁל דָּם נָפְלָה אֵי שָׁם, הִכְתִּימָה אֶת הַחוֹל.

 

בֵּין מַיִם לָמָיִם (בראשית א,ו; שיר שלי)

רָאִיתִי אֶת שְׁנֵינוּ

רָצִים בֵּין הַמַּמְטֵרוֹת

נִרְטָבִים

וְאֵינֶנּוּ מַרְטִיבִים

נֶעֱלָבִים

וְאֵינֶנּוּ עוֹלְבִים

טִפּוֹת שֶׁזָּהֲרוּ עַל שְׂעָרֵךְ

הַקָּצָר אוֹ הָאָרֹךְ

מִי כְּבָר זוֹכֵר

 

מִלֵּאנוּ אֶת פִּינוּ מַיִם

רָעַדְנוּ מִקֹּר

וּמֵרָטֹב

הִתְחַבַּקְנוּ

בֵּין מַיִם לְמַיִם

לשיר זה לא מצורף הסבר...

 

מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (מיכה יוסף בִּן גָּרְיוֹן 1921 – 1865), היה סופר והוגה דעות עברי, אשר טבע דפוסי כתיבה חדשים בספרות העברית, שקרא לשינוי ערכים בתפישת היהדות ותבע השתחררות מהדוגמה ששלטה בדת, במסורת ובהיסטוריה הלאומית היהודית – כותב: "הלך וישב לו (אלהים) עם יצירת כפיו תחת עץ עושה פרי וימינו תחבקנה.קול ה' בהדר! קול ה' בגובה! העלו התנינים ראשיהם ויתנגחו יחד מרוב תשוקה וחמדה. גם המאור הגדול והמאור הקטן סובבים והולכים. התגעש העולם. הומה כל יצור, דואג כל נמצא. ביקש אלהים לעקור עץ ולהכות בו כבשוט על פני המים הגאים (ע"פ ישעיהו י' כ"ד -כ"ו).

{כ"ד}): לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת אַל תִּירָא עַמִּי יֹשֵׁב צִיּוֹן מֵאַשּׁוּר בַּשֵּׁבֶט יַכֶּכָּה וּמַטֵּהוּ יִשָּׂא עָלֶיךָ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם: {כה} כִּי עוֹד מְעַט מִזְעָר וְכָלָה זַעַם וְאַפִּי עַל תַּבְלִיתָם: {כו} וְעוֹרֵר עָלָיו יְהוָה צְבָאוֹת שׁוֹט כְּמַכַּת מִדְיָן בְּצוּר עוֹרֵב וּמַטֵּהוּ עַל הַיָּם וּנְשָׂאוֹ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם וכוחו אין איתו. אפסה ממשלת אין סוף ויהי לבן אדם (מתוך "צפונות ואגדות"). זה סופו של אלהים - ע"פ ברדיצ'בסקי.

 

בראותנו את "ביצועיו" של אלהים בכלל , ומול העם היהודי בפרט, אולי מוטב לנו בלעדיו.ברדיצ'בסקי ש"פיטר" אותו ידע זאת היטב.

מצד שני סיפור הבריאה הוא מיתוס שלנו, ואין לותר עליו, בלי לשכוח שהוא רק מיתוס.