בין קהות מאלחשת לפרצי בכי, קמתי לסדר סידורים אחרונים בדירה המתרוקנת והולכת

הבוקר, לאחר שינה טרופה עם הרדיו הפועל ללא הרף, בשינה שאינה שינה ובערות, לאחר שהזלתי דמעות מול שרשרת פוסטי האבל האינסופית, בין קהות מאלחשת לפרצי בכי, קמתי לסדר סידורים אחרונים בדירה המתרוקנת והולכת. היום אני עוברת דירה (מקיבוץ מסדה לשער הגולן, קיבוץ מכורתי הסמוך).

ביום רגיל היה סימן קריאה מהבהב ושורת אימוג׳ים מלבבים אחרי ההכרזה הזו, אבל בימים האלה כל ההתפתחויות האישיות משתטחות, נראות כמותרות. ובכל זאת זה צריך להיעשות. ממילא אני פועלת באופן מוכני, רוכסת תיקים אחרונים, מהדקת שולי קרטונים שעוד פוערים פיות. אחר כל אני יוצאת אל החוץ להאכלה אחרונה של גדוד חתולים נלהב ותובעני ומארגנת את הכניסה לבית. בדרך אל הפחים הגדולים, שקיות גדושות בידיי, אני מביטה אל יפי השחר העולה מעל מסדה ואל הרקיע המכחיל ובו כוכב וירח משובצים בשובלי מטוסים.

  צילומים: סיגל אשל