המלחמה לקחה עימה אלפי קורבנות יקרים בנפש, אך גם הצמיחה שלושה "מצבי צבירה" יסודיים שלא היו מתקיימים בלעדיה

הראשון: השלום עם מצרים, מי שנחשבה אז ואולי גם היום כמדינה הערבית/מוסלמית החזקה והחשובה ביותר. הסכם שלום שהיווה ועדיין מהווה בסיס למזרח תיכון חדש שהתהווה וממשיך להתהוות מאז ועד היום... ומחר.

השני: חסד עשה עמנו אנואר סאדאת שהחליט לפתוח במלחמה ביום הכיפורים דווקא. במעשה זה הקנה המנהיג המוסלמי קדושה נוספת ומיוחדת ליום הזה. אלמלא זאת, ולאור המחנאות (הנצחית והכרונית) בה מתאפיין עמנו, לא היינו מתפלאים לראות היום מעשי התרסה בוטים יותר כנגד קדושת היום, וכפועל יוצא – גם העמקת הקיטוב שבין "הזרמים".

והשלישי, ואולי החשוב ביותר. ההימנעות ממכת פתיחה במלחמת יום הכיפורים, היא המעניקה היום למדינת ישראל ולצבא ההגנה לישראל את היתרון הטקטי/אסטרטגי הכביר הטמון ביכולת לפתוח את המלחמה הבאה במכה מקדימה רחבת היקף.

דווקא הניצחון המוחץ שליווה את מכת הפתיחה במלחמת ששת הימים, הוא שמנע – מבחינה מדינית – כול יכולת לנקוט מתקפה כזו במלחמת יום הכיפורים.

מצד אחד – התקפה אווירית יזומה במלחמת כיפורים לא הייתה יכולה להשיג אותם הישגי הכרעה כמו במלחמת ששת הימים, ומצד שני – לא היה שום סיכוי לשכנע את העולם בכלל, ואת ידידינו במערב בפרט, שהמלחמה הייתה אכן בלתי נמנעת. ישראל הייתה נרשמת ללא כול ספק כמדינה מיליטריסטית וחסרת אחריות, שיזמה ופתחה במלחמה מיותרת לחלוטין. סביר להניח שהדבר היה משפיע גם על אופי הסיוע הצבאי והמדיני במהלך המלחמה ואחריה.

בין אם ההחלטה להימנע ממכת פתיחה במלחמת יום הכיפורים הייתה מוצדקת ובין אם לאו, להחלטה זו משמעות מרחיקת לכת לגבי המלחמה הבאה.

שכן, לקח מלחמת יום הכיפורים נותן לנו התובנה הצבאית וההצדקה המדינית למכת פתיחה מוחצת לחיזבאללה במלחמת לבנון השלישית...    

פינוי פצוע ברמת הגולן. ההימנעות ממכת פתיחה – הועילה (מתוך ויקיפדיה)