אז כן, טעינו, זה ברור. יש עדות שקיבלו את זה טוב יותר, ויש עדות שזועמות עד עכשיו. על כן, חשוב לחשוב איך מתקנים

ג'ורג'ור השמן/ בבטן יש לו בן/ איך קוראים לבן?/ ג'ורג'ור השמן. את השיר הנהדר הזה שרנו כמעט כל יום בגן הילדים. היינו עומדים על יד גדר הרשת, בצדו השני של הרחוב, תוקעים אצבעות בעיגולים ושרים. מעבר לרשת היה ביתן של שתי משפחות איטלקיות שהגיעו לארץ עם עליית הפשיסטים. זה היה בית איטלקי טיפוסי, שתי קומות ותריסי עץ ירוקים, פתוחים ביום. ג'ורג'ור, הלא הוא ג'ורג'יו, היה בנן של אחת המשפחות האלה.

ליד בית המגורים, עמד בית נוסף שבו פעל מפעל הסריגים של המשפחות. סונינו ומילאנו, אם זה משנה לכן, לא בטוחה שהייתי זוכרת אותן לולא השיר הנהדר, שאין לי מושג מיהו מחברו. סונינו ומילאנו הן רק שתיים  מהמשפחות האיטלקיות שהגיעו לרמתיים. היו עוד כמה שנוספו, משפחות מכובדות מאד וידועות באיטליה כמו לוצאטו ובקי. מה הן מצאו ברמתיים, צריך לשאול אותן. אני מניחה שהקרבה לתל אביב (רק שעה נסיעה באוטובוס אגד של אז) ומחירי הקרקע הזולים.

האיטלקים ברובם לא היו אשכנזים, כמה מהם באו ממשפחות שחיו שם מאות ואלפי שנים. אחרים, באו ממשפחות ספרדיות. ובכל זאת, הפולנים-רוסים ששלטו במקומנו כיבדו אותם ואת תרבותם. זה ממש מצחיק אותי עכשיו איך התרבות שלנו הפולנית-רוסית שלטה. אם ניקח את הוריי, אמי הגיעה מעיר בפולין, ביאלסטוק, שהייתה די מתקדמת בזמנה. אבי, לעומתה, בא מעיירה נידחת בשם רוז'ישץ' בצפון-מערב אוקראינה. הוא סיפר שהם בישלו בסירי חרס, ואם נהיה חור בסיר סתמו אותו בקש. הוא עזב את רוז'ישץ' די מוקדם ועבר לאודסה. שם הוא חי בשכונה יהודית מוזנחת, בעוני נורא.

אז מה היה לו להתנשא על העיראקים, מבגדד למשל? רבים מהם היו משכילים והכירו חיי עיר גדולה. עובדה היא שכמה מהם הפכו לקבלנים המובילים של רמתיים. עובדה היא שהם לא משאירים אפילו פיסת נדל"ן אחת שתזכיר את רמתיים של פעם. זה חבל, היה קסם בבתים הקטנים של אז ובפרדסים, אבל הם כנראה לא מרגישים נוסטלגיה. הבה נודה, אבי היה צוחק על המורים העיראקים שבאו לבית הספר בקיץ לבושים בחליפות, ונעולים בנעליים עם חורים. הוא, עצמו, כמפקח על בתי הספר, הגיע לבוש במכנסי חאקי, חולצת שרוולים קצרים וסנדלים.

מלבד האיטלקים, העדה היחידה שהפולנים-רוסים התייחסו אליה בכבוד הייתה של יוצאי גרמניה, הייקים. הם, ברובם, היו משכילים. הם, ברובם, גם הגיעו לגרמניה ממזרח אירופה דור או שניים קודם. ובכל זאת, גם על הייקים היה מה לומר. גם על הייקים אפשר היה לצחוק

.

אני חושבת על הדברים האלה עכשיו. סוף-סוף אני מבינה, במשך שנים התכחשתי. אז כן, טעינו, זה ברור. יש עדות שקיבלו את זה טוב יותר, ויש עדות שזועמות עד עכשיו. על כן, חשוב לחשוב איך מתקנים. אפילו אני מבינה את זה.

צוות מורים בבי"ס בבגדאד. מה היה לנו להתנשא על העיראקים 

(המקור: מרכז מורשת יהדות בבל)

תמר בן יוסף היא בעלת הבלוג: עידן השוק החופשי