המילה נחמה מרחפת מעל ספר יונה כיונה הומיה המבקשת מקום להניח בו את כף רגלה

 

1.חרון היונה | ירמיהו פרק ה'

וְנָדַמּוּ נְאוֹת הַשָּׁלוֹם,

מִפְּנֵי חֲרוֹן אַף יְהוָה.

עָזַב כַּכְּפִיר סֻכּוֹ

כִּי הָיְתָה אַרְצָם לְשַׁמָּה,

מִפְּנֵי חֲרוֹן הַיּוֹנָה

וּמִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ.

 

2. ביום הכיפורים נהוג לקרוא בספר יונה. הסיפור של יונה כבר כל כך ידוע ופרום מכל עבר עד שכמעט ואין מה לחדש בו. סיפורו הסעיר את דמיונם של קוראי התנ"ך בכל הזמנים. דמותו של הגבר הבורח מפני המשימה שהוטלה עליו אל הים הגדול והרחב. אך גם שם בין הגלים הסוערים משיגה אותו ידו הארוכה והנעלמה של האל.

 

3. המילה נחמה מרחפת מעל ספר יונה כיונה הומייה המבקשת מקום להניח בו את כף רגלה. היונה ההיא שעפה מתיבת נוח לא מוצאת לה מנוחה נכונה בספר יונה, בתוככי אדם שהפוך למשמעות שמו. ובמשך כל השתלשלות האירועים עד נינווה ועד בכלל, יונה נאבק בקנאות ובעקשנות רבה במשמעות האטימולגית של שמו.

 

4. מעניין לראות את ההבדל, מבחינתו של האל המבקש להשמיד את העיר נינווה, בין יונה הנביא, לנח השולח את היונה לראות הכלו המים אחרי המבול.

כאשר אלוהים נחוש להשמיד את האנושות הוא בוחר ב"נח" הנוח, הנחנח. איש צדיק בדורותיו שלא יתווכח איתו לעולם על גורל המין האנושי, ויציל ככה בשקט רק את בני משפחתו לבדם.

 

5. האל הזה שכתוב עליו בספר בראשית פרק ו' "וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ" הופך להיות במורד התנ"ך לאלוהים של סיפור נינווה, שעליו כתוב "וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה".

דווקא האל שעבר שינוי עצום, מתלבט כעת אם הוא באמת רוצה להשמיד את העיר, ובוחר דווקא באדם קנאי ועקשן. אדם הפוך למגמת ההשתנות שעבר, אדם שיאבק עימו על כוונתו להינחם. אדם שעתיד להתמרמר על כוונתו לחוס עליהם עד תום הספר שכעונש קרוי על שמו - יונה.

 

6. התרבות האנושית עיכלה את דמותו של הנביא התנ"כי הקנאי והולידה את אחד מסיפורי הילדים מכמירי הלב שנכתבו, אודות הסנדלר הישיש והחביב סבא ג'פטו ובובת העץ שיצר שהפך להיות לבנו פינוקיו. ואיך שניהם נמלטים על נפשם ומוצאים מחסה במעי דג ענק. וגם בכך ישנה איזושהי כפרה על קנאותו המחרידה והבלתי מתפשרת של הנביא יונה.

היונה במשמעותה החומלת עתידה לשוב אלינו בסרטו הנפלא "נס במילנו" של ויטוריו דה סיקה, אבל זה באמת כבר אולי הד רחוק מאוד מסיפור מאוד אחר.

7. אצל הנביא ירמיהו מצאתי, בין כל דברי החרון הגדול והאפוקליפטי השוצף, מופעים שניתן להגדירם כ'עדינות לשונית' הבאה לרכך את הזעם הקוסמי בכשפי מילים המתחברות למהות חדשה ופוקחת עין. כזהו הצירוף "חרון היונה" ובהמשך בפרק מו מופיע גם המושג המתהפך "חרב היונה".

 

8. זהו תיאור של יונה כעוף זועם ומסוכן שחרבה היא חרב ההורסת ומכלה את כל העומד בדרכה. כן, דווקא היונה, זו ששבה והביאה לנח את ענף הזית והפכה להיות לסמל אוניברסלי של שלום, במיוחד בימים של מצוקה גדולה, כאשר אי הצדק דורס את האדם ומכה בכוח בחלש. דווקא אז אצל ירמיהו היא הופכת בבת אחת מיונת שלום ליונה של חרון. הישמרו לכם מחרון היונה. כי כאשר יבוא לא ימצא מסתור לרשעים מפני פגיעתו .

 

9. ולסיום תעלה ותבוא היונה מ"יונה ונער" של מאיר שלו המבקיעה ועולה מתוך שדה הקרב על מנזר סן סימון:

"...ופתאום, מעל לכל הגיהינום ההוא, ראו הלוחמים יונה. נולדת מפקעות העשן, נחלצת מתכריכי האבק, מרקיעה ועולה. מעל לחרחורים ולצעקות, מעל ללחישת הרסיסים בצינת האוויר, מעל לנתיביהם הסמויים של הקליעים, מעל לנפץ הרימון ונביחת המקלע והולם התותח.

יונה פשוטה למראה. כחלחלה-אפורה, רגליה שני ושני פסי-טלית כהים מעטרים את האברות. יונה ככל היונים, דומה לאלף יונים אחרות. רק אוזנו של מומחה יכלה לקלוט את עוצמת החבטה של הכנפיים, הכפולה מחבטת כנפי יונה רגילה. רק עיניו יכלו להבחין בחזה הרחב, העמוק, במקור שהמשיך את שיפוע המצח בקו ישר, בתפיחה הבהירה האופיינית שעל חיבורו אל הראש. רק לב של אוהב יכול לתפוס ולהכיל את הגעגועים שנצברו בה, התוו לה כיוון ויצקו בה כוחות. אבל עיניו כבר חשכו, אוזניו כבר נחרשו, לבו התרוקן ושקט. נותרו רק היא, ערגתה לביתה, משאלתו האחרונה..."