״תִכְלֶשָ״, נאמרת בדבקות גדולה, להסיר ולבטל בהינף איחול את הגזירות, המאורעות, את הכובד הרובץ מסך כל הנשמע ומשתמע מחיינו כאן

 

גילוי נאות – את המלים הבאות כתבתי לפני כמה שנים בזמן התל אביבי שלי, אבל העיקרון תקף ואני שמחה לשתף אותן אתכם בפתח השנה החדשה:

 

את הקרמבו הפותח של העונה אכלתי ממש לפני רגע. לקרמבו אקדיש בהזדמנות בלוגיג (בלוג קטן+הגיג) נפרד, ולא אתן שיניי בעוד אחד כרגע, על אף שגב' שוּמן מזנבת בי, ולמען השקיפות, ממרפקת בי נמרצות ללכת על זה: “יש עוד באריזה, הילדה שלך לא ממש תזכור כמה היו… לכי על זה, עבדת כל כך קשה היום, תארי לך שאת טובלת באמבטיית קצף קרמבו…״ ועוד הברקות בסגנון.

 

“תִכְלֶשָ” אני מאחלת לה, ומתעלמת ממנה באורח חגיגי, כמקדמה על חשבון הסליחות, ופונה להגיגים כבדי משקל ובעלי נפח (אופס…).

 

תִכְלֶשָ, לא קשה לנחש (ואולי כן?) היא מין קְלָכָה כזאת (קללה+ברכה), או בְּרָלָה, כלומר ברכה עם צליל של קללה, והיא כמובן הצירוף הצלילי הפותח את הברכה: ״תכלה שנה וקללותיה...״, מעין קטר שאמור לגרור בעקבותיו קרונות עמוסי כל טוב אל תחום השנה העומדת בפתח.

 

״תִכְלֶשָ״, נאמרת בדבקות גדולה, להסיר ולבטל בהינף איחול את הגזירות, המאורעות, את הכובד הרובץ מסך כל הנשמע ומשתמע מחיינו כאן, בתל אביב, בישראל, במזרח התיכון, באסיה, בכדור הארץ, מערכת השמש ושביל החלב.

 

כילדה, אהבתי כל כך להיות חוליה בשרשור הזה (שהתחיל אז כמובן בשער הגולן), חוויתי אותו כקשר קסום אל האנושות כולה, וכמקפצה מסקרנת ומושכת להפליא אל הלא נודע, כיום אני חשה אותו מרחף מעלי כגזר דין כוללני ומשבש עם קמצוץ נחמה ועוד פחות מזה קסם.

 

ובכל זאת, בשם הרפרופים הקלושים מבשרי רוח הסתיו, בשם הניחוחות שכבר צובטים פה ושם את החוטם וכומסים בתוכם את ריחו, על הזיכרונות שהוא מעלה, בשם האהבה היומיומית, בשרי ודמי שמניעה אותי בעיני השקד המתוקות שלה, לשם כל אלה שחולקים אתי פיסת לב, בשם התקווה שאינה מרפה, טמונה בי (ונדמה שאפשר לומר בנו) כזרע תמיד שכל טיפת טוב מנביטה אותה מחדש, בשם ולשם כל אלה - תִכְלֶשָ! ותּחֵלשָ!

 

והשיר, באווירה סתווית לכבוד השנה החדשה:

ובאישון הלילה סתיו נרעד

חומק על כנף התריס

ובהקיץ 

שלהי הקיץ משתלחים ונסוגים

שמץ אפור

רמז ענן

אלול

בוצר

בעוללות הלב

נוגה וחרישי

מושך תלמים בנפש

וחום כבוש רומץ במסתרים

ומלחש

תחל שנה

וברכותיה 

 

שנה טובה טובה

 

בשם הרפרופים הקלושים מבשרי רוח הסתיו (צילום freepik)