אילו היה לנו מנהיג, אילו היה מישהו שהיינו חולמים על היותו לנו מנהיג, היה קל לנו יותר במחאה

אז כמו בכל מוצאי שבת כמעט, גם הפעם עמדנו בגשר חמד. הרגשנו טוב. כולם מסביבנו היו זקנים, אולי לא כמונו, אך לא צעירים בהרבה. היו גם לא מעט צעירים עם ילדים. לא היו, או היו רק מעטים, בני גיל הביניים. הם נעדרים משום מה. אני שמה לב לזה כבר תקופה ארוכה. אני שואלת את עצמי מדוע. הבת שלי מקשיבה ועונה: בני גיל הביניים נוסעים למקומות מרכזיים יותר.

עמדנו, נפנפנו בדגלים, הקשבנו לנאומים, צעקנו דמו-קרטיה כמו בכל שבוע. התפזרנו אחרי שעה וקצת. זה ריטואל קבוע, זה גוזל לא הרבה יותר משעה. יוצא לי לדבר על זה עם חברים בגילי. אין לנו מנהיג, אנחנו אומרים. חבל, אני לא רוצה להעליב, אבל אין לנו מנהיג. אין אדם שאנחנו נרוץ בשבילו, כמו שאידיוטים מסוימים עדיין מוכנים לרוץ בשביל נתניהו. זה מוזר, משום שגנץ ולפיד פחות או יותר אומרים אמת, אבל לא יותר מהאמת של עכשיו, הם לא אומרים דברים מלהיבים.

וזו אולי הבעיה העיקרית של האופוזיציה: אין לנו מנהיג עכשיו. נגיד שנפיל את נתניהו. אין שום אדם אחר, שאנחנו מקווים שיבוא במקומו. זו תפישה שעולה בשיחה עם רבים מחבריי. אילו היה לנו מנהיג, אילו היה מישהו שהיינו חולמים על היותו לנו מנהיג, היה קל לנו יותר במחאה עכשיו.

אבל יתכן גם, שעצם החשיבה על מנהיג היא מיושנת, היא לא שייכת לתקופה. כלומר, מנהיג אידיאולוגי לא דיקטטור סתם. אמרו לי, איפה יש מנהיג כזה:

בהונגריה? באיטליה? בטורקיה? גם לא בצרפת. אין אידיאולוגיה. אין סוציאליזם שעליו חולמים. זו נקודה מעניינת, אני חושבת עליה רק עכשיו. עידן הסוציאליזם פקע איפשהו בשנות ה-70. אנחנו אולי לא שמחים על זה, אך בואו נכיר בעובדה. היו איכשהו 30 שנה של סוציאליזם בעולם המתועש. הן נגמרו משום מה.

אני חושבת שלא מספיק שאלנו את עצמנו, מדוע הסוציאליזם נגמר. מדוע, כאשר הוא הסתיים, קיבלנו גרסה כל כך קשה של קפיטליזם אכזרי ומטומטם לגמרי. זו, בכל זאת, שאלה טובה לשאול איך טראמפ עלה בארה"ב. איך סיכוייו כל הזמן גוברים להתמנות שוב לנשיא, למרות שביידן בסך הכל מנהל מדיניות נבונה, ונו, אז מה אם הוא נופל מדי פעם?

ארה"ב היא מדינה ענקית. היו יכולות לצמוח בה שלל גרסאות של סוציאל-דמוקרטיה,  או של מודלים שלטוניים אחרים. והן לא צמחו. לא הגיע הזמן שנשאל: מדוע לא? לא הגיע הזמן שנתהה מדוע הן לא קמו בצרפת, או מה הסיפור המוזר בבריטניה. אז, בינתיים, נסתפק בהורדת נתניהו מהשלטון בישראל. גם זו התפתחות אופטימית, ונאמין שהיא תביא רק טוב.

מפגינים בעמק, שבוע 33. לא שאלנו מדוע הסוציאליזם נגמר (צילום דוד עינב)