אין השקעה חשובה יותר מהשקעה בחינוך. אבל מדינת ישראל מצמצמת ומכווצת

בעוד ימים ספורים יחזרו תלמידי ישראל לבתי הספר. אולי. כי ככה זה אצלנו: לרוב איננו יודעים עד הרגע האחרון האם תפתח שנת הלימודים כסדרה. ועוד משהו, שמאוד מצער אצלנו: הצלצול הראשון כבר נשמע ברקע, אולם מנתונים מדאיגים עד מאוד, קיים מחסור בישראל של 3,380 מורים ומורות, גננים וגננות. כלומר, לכ-60,000 ילדים אין מורים או מורות, גננים או גננות.

זה כואב נורא. ילדינו היקרים מקבלים מערכת חינוך עייפה, "מורעבת". וגם אם מצב מערכת החינוך לא ישפיע מיידית עליהם, ברור כי ירגישו זאת בהמשך. כולנו נחוש ונכאב. שהרי ילדינו הם האור של החברה הישראלית, הם הסיכוי והתקווה שלנו לצביונה של חברה צודקת, ערכית, שוויונית, מכילה.

אין השקעה חשובה יותר מהשקעה בחינוך. אבל מדינת ישראל בוחרת לצמצם ולכווץ. וזה מקומם. אולי בחופשה של שר החינוך במלדיביים אפשר ליהנות ממציאות אחרת, רק שכאן היא עקומה ומעוותת. האם זה בטעות או באופן מכוון? קשה להשתחרר מהתחושה, כי מדובר במדיניות מכוונת, כזו שאיננה  רוצה לראות כאן מערכת חינוך ממלכתית ואיכותית לכל ילד, או שהיא מושפעת מתפיסות ועמדות קיצונות בחסות פורום קהלת ושיקולים אלקטורליים.

והנה התוצאה: במקום לחזק את צוותי החינוך וההוראה יש מי שבוחר להילחם בהם. במקום להשקות ולטפח את החינוך הממלכתי והפלורליסטי יש מי ש"דואגים" לייבשו.  במקום לשים את החינוך בראש סדר העדיפויות מדברים על הבייס הפוליטי. 

קשה לראות את זה. לחשוב כי דורות של ילדים לא יזכו למערכת חינוך חזקה ובריאה; שלא תינתן להם הזדמנות אמיתית ושווה להתמקד בנושאים החשובים באמת: הידע, הערכים והכלים. לרכוש ידע בעולמות תוכן שונים ומגוונים; לקבל כלים לעידוד החשיבה, הלמידה, הביטוי העצמי, היצירתיות; להיחשף ולספוג ערכים חשובים כמו אהבת האדם, העם והמדינה, ערבות חברתית, אחריות, מחויבות, מצוינות, מעורבות קהילתית ואזרחית.

נדמה שיש כאלה שמבקשים למוטט פה הכל כי הבורות היא מתכון מצוין לצביעת מדינת ישראל בצבעים אידיאולוגים. אבל אנחנו לא נוותר. אנחנו נהיה שם בשביל הילדים שלנו, בשביל כל ילדי ישראל,  עד שכולם ידעו שהחינוך הממלכתי זו ההשקעה הטובה והבטוחה ביותר למען המדינה שלנו.

אין לנו ברירה. האור המשותף לכולנו הם ילדינו, בני הנוער, דור העתיד. ותמיד נבחר באור ולא בחושך. ולכן, בקשה קטנה ממני לילדים שלנו: אל תפסיקו להיות ילדים ותמיד תמשיכו לחלום, להאמין שהכול אפשרי. תנו לשמש לעלות, לבוקר להאיר. תנו לתמימות, לטוב הלב הטהור, להיעדר הציניות,  שמלווים אתכם כילדים, להמשיך ולהוביל את דרככם כנערים וכבוגרים.

אני מבטיחכם: לעולם לא תהיו לבד! שנת לימודים פורייה ומוצלחת.

להיות ילדים ולהמשיך לחלום שהכול אפשרי (צילום: Freepik)