התמונה מכמירת הלב, של אב שמבקש לגונן על בנו, אבל נשאר מחוץ לכיתה כילד שנענש, מחלצת ממני געיות של בכי

 

"ילד הולך לו ברחוב

בבוקר בהיר של תשרי

אל בית הספר שוב יוצאים הילדים,

גבר הולך אחריו

משגיח רואה לא נראה

ורק אחר כך הוא עומד שם ורואה -

איך עוד שנה פה נפתחת

כמו כל שנה בסתיו

אין בן הולך לו לבד

ואב בעקבותיו.."

 

ושוב , לפתחו של ספטמבר – תשרי, אני הופך לערבה בוכייה ולשלולית של דמעות, למקרא השיר היפה ולבטח המרגש ביותר שכתב עלי מוהר ז"ל והלחין יוני רכטר יבל"א – "כל עוד". גם מוהר עצמו העיד עליו ככזה ומי אני שאתווכח עם אמן המילה והדיוק. פעם ירדתי ל'צוותא" בתל אביב וראיתי שם את רכטר הגבוה ונעים הסבר. אמרתי לו תודה על השיר שהלחין והוא הודה שרבים עושים כמותי. 

 

במהלך השנים, כבר שלוש פעמים, הלכתי כגבר מתייפח אחר שתי בנותיי ובני בעלותם לכיתה א'. הפעם יהיו אלה הנכד והנכדה שלי שיחלו את חוק לימודיהם (לפחות על החוק הזה ישנה הסכמה בין ימין לשמאל) והדמעות שלי יזרמו מעצמן על אובדן התמימות, קבלת העול, הישגים, כישלונות ומלחמה שאף פעם לא די לה. ממרחק הזמן והחוויה המורכבת שלי מבית הספר, כלקוי קשב וריכוז, אני מייחל שיצלחו את שנות הלימודים בכמה שפחות נזק ותסכול.

 

"גבר רואה בחשאי

איך בנו נכנס לכיתה

גבר עומד כמו ילד שנשאר בחוץ,

וכבר שרים שם בפנים

שיר של שנה חדשה

או איך הכל מתחיל פה

שוב מהתחלה

שוב הם שרים על הגשם

שוב הם שרים בסתיו

ועל הלוח עולות שוב אותיות הכתב.."

 

התמונה מכמירת הלב הזו, של אב שמבקש לגונן על בנו אבל נשאר בחוץ כילד שנענש, מחלצת ממני געיות של בכי. לראשונה מאז נולד הילד ולראשונה מאז הוליד האב, חש כל אחד מהם בודד לנפשו וקורבן למערכת שיפוטית ותחרותית. כך, בסדרתיות סיזיפית, נדון האב להיפרד מילדו ורק לשמוע את קולו ששר על הסתיו בעוד הוא חש את סתיו שנותיו. כך, כל עוד יגיע לגיל חינוך החובה, יצעד כל ילד לפס הייצור ממנו ייחלץ כעבור 12 שנה. ובתווך- גיא צלמוות.

 

"גבר באמצע הבוקר

גבר בלב חייו

על יד גדר של בית ספר

לבדו ניצב..

והוא זוכר שאביו

פעם הלך אחריו

הוא מנסה לשמוע את קול צעדיו

אך הילדים עוד שרים

שיר על יורה וחצב

וגם שפתיו של גבר לוחשות עכשיו

גם אם אלך בגיא צלמוות הן לא אירא

גם אם אפול פתאום ליבי יאמר שירה".

 

האב (או במקרה שלי הסב) נאחז בכך שהפואמה הפדגוגית שאותה עבר בעצמו עת היה ילד בכיתה א' ואשר הותירה אותו בחיים, תחזור על עצמה גם ביחס ליוצא חלציו; שקינת הסתיו תהפוך לאביב מתעורר ושהסוף יעיד על הטוב שנגלה בסוף כל חרדה ודאגה.

 

"כל עוד עולה הבוקר

כל עוד נכתב הלוח

כל עוד הולך הבן ואב בעקבותיו

כל עוד שרים הילדים על שנה חדשה

כל עוד הכל מתחיל פה שוב מהתחלה,

כל עוד הים מתעורר

כל עוד הרוח עולה

כל עוד על שחור הלוח

תתנוסס מילה".

 

שתהיה שנה טובה לאימהות ולאבות  ובעיקר לילדים ששרים שיר על סתיו וגשם.

 

בסדרתיות סיזיפית, נדון האב להיפרד מילדיו. (צילום: אליהו קורן, מצובה)