בימים טרופים אלו, של מאבקים נגד הכוונה לכונן דיקטטורות לפחות בשני מישורים, במפלגת העבודה עצמה, הנאבקת נגד הדיקטטורה במדינה, קיימת דיקטטורה תחת יושבת הראש מרב מיכאלי.

היום, כעשרה חודשים לאחר הבחירות שנבחרו בהן ארבעה ח"כים בלבד, נעה מפלגת העבודה בכל הסקרים סביב ה-1.6%, משמע – הרחק מאחוז החסימה.

אני שייך לחברים שגם אם העולם יתהפך, אצביע למפלגת העבודה. העניין הוא שהן בגלל תוצאות הבחירות והן בגלל התנהלותה מאז קיומן, יושבת הראש, מרב מיכאלי, הפכה לבלתי מקובלת כמנהיגה. לדעת חברים רבים, ביניהם גם בין מי שתמכו בה והיו נאמנים לה, היה עליה להתפטר עם היוודע תוצאות הבחירות; אבל היא "נאחזת בקרנות המזבח", כדברי חבר שהיה תומך מובהק שלה.

מרב מיכאלי איננה נתפסת בציבור כמנהיגה ראויה. הבעיה היא שאין למי לפנות כדי לכנס וועידה כיוון ששמות חברי הוועידה אינם ידועים. מרב מדברת נגד דיקטטורה ובעצמה מתנהלת באופן בלתי דמוקרטי.

 עדיף שמרב מיכאלי תתפטר. אם לא, הוועידה צריכה להביא לפיטוריה ולבחור יו"ר זמני עד לפני הבחירות הבאות. ישנם מועמדים ראויים, אך קודם לכן משרת היו"ר צריכה להתפנות. אני מעריך שהדבר גם יביא לשיפור בסקרים.

המשך המצב הנוכחי יוביל לחיסול סופי של המפלגה. לכאורה, מפלגת העבודה הייתה צריכה לצמוח עם התרחבותה של תנועת המחאה, בפועל קורה כמעט ההפך. אין ברירה, המפלגה הזאת זקוקה לניעור.

ועידת מפלגת העבודה. מוסד שקיומו נשכח (צילום: מטוויטר)

יונה אייל הוא חבר קיבוץ נווה אור