"לשחק כדורגל בשבת זה לא ספורטיבי ולא יהודי" (בצלאל סמוטריץ).

בשיעור הראשון הנחנו לפני הנערים גיליונות נייר ועפרונות וביקשנו, תציירו יהודי. זה היה בסמינר היהודי-ציוני לבני כיתות י'-י"א באורנים ואנחנו היינו המנחים. ביקשנו להבהיר את המושג יהודי, ואחר כך לצייר את הקו המחבר, יהודי-ציוני. כל התלמידים, ללא יוצא מהכלל ציירו דמות עם זקן ופאות ומגבעת ושטריימל. כך בכל המחזורים שקיבלנו (כל שבועיים קיבלנו מחזור). זה היה הדימוי, ככה הצטייר להם יהודי. כמה ציירו אותו אפילו עם אף מעוקל.

אני נזכרת בסבא שלי. סבא שלי עלה לארץ מאוקראינה. הוא לא חבש כיפה לא היה לו זקן ולא היו לו פאות, אבל הוא היה יהודי. הלך לבית כנסת כל בוקר שבת, צם ביום כיפור, התפרנס מעגלונות ואחר כך ממסחר בתבואות, הצביע לציונים הכללים ודיבר אידיש ועברית. סבתא הצביעה לאחדות העבודה. סבתא היתה סוציאליסטית וסבא היה קפיטליסט. קפיטליסט מתון. סבתא, אולי בגלל שהייתה סוציאליסטית לא הסכימה למטבח כשר ובישלה לו אוכל במטבח רגיל ואני, בחופשים, עזרתי לה. אצלנו בקיבוץ אכלו לחם עם מרגרינה. אצל סבתא אכלתי לחם בחמאה.

 חמאה! זאת היתה הסיבה שאהבתי את העיר יותר מאשר את הקיבוץ. סבא חזר בערב מהעבודה והגשנו לו את הארוחה שסבתא הכינה לו, מרק עוף עם שקדים, עוף ותפוחי אדמה. אני הייתי אחראית על תפוחי האדמה ומעכתי אותם לפירה. ואז היה לי רעיון: הוספתי להם חמאה. סבא סיים לגמוע את המרק הרותח וניגש לצלחת עם העוף. בישרתי לו שהפעם שמתי לו חמאה בפירה. סבתא אמרה, אל תגידי לו, אבל כבר אמרתי. סבא דחה את הצלחת מעליו בשאט נפש למרות שכבר התחיל לאכול והיה מאוד רעב. זה היה המעשה היהודי הראשון שראיתי את סבא שלי עושה.

בהמשך השיעור לימדנו את הנערים שאפשר להיות יהודי גם בלי פאות וזקן ושטריימל ובית כנסת, ואנחנו בעצם כאלה. המחנך, פרופסור צבי לם, במאמר הבהיר שלו, הסביר את ההבדל בין תפיסת העולם של היהדות החילונית הציונית הפרגמטית, לבין זו של היהדות הדתית שמשרטטת את גבולות הארץ לפי חזון משיחי אפוקליפטי שאין לו כל קשר לזמן ולמקום ולעולם בו אנו חיים. זאת היתה תקופת הזוהר של גוש אמונים והנוער רקד במעגלים ונפנופי ידיים עם בני קצובר חנן פורת והרבנים באלון מורה, בסבסטיה. עם הסנדלים התנכיים והחולצות הכחולות (כן, כחולות!) הם נראו כמעט כמונו, וכשיגאל וגנר, המורה המיתולוגי להיסטוריה, אמר שמאלה יצמחו החולצות החומות, זה היה משונה אפילו לשמוע.

עכשיו זה הזמן שבין הזמנים. הכביש שמוביל לכנרת ולרמה פקוק ודחוס בשורה אינסופית של מכוניות. זה הזמן שאני רואה הרבה חיות דרוסות בכביש.…

מאה שערים. התלמידים ראו ביהודי דמות עם זקן פאות ומגבעת (התמונה מוויקיפדיה)