חסר רכיב

התא הכנעני הרדום | אורי הייטנר

14/08/2023

 

המשבר החמור בו מצויה ישראל, עורר את התאים הכנענים הרדומים, הבאים לידי ביטוי ברעיון העוועים של "היפרדות", כלומר – פירוקם של מדינת ישראל ושל העם היהודי

 

לפני שמונים שנה, ב-1943, טלטל את היישוב הארצישראלי מנשר שכותרתו: "כתב אל הנוער העברי".

 

על המנשר חתום "הוועד לגיבוש הנוער העברי". כתב אותו הסופר אוריאל שלח, המוכר יותר בשם העט שלו יונתן רטוש. המסר של המנשר היה חד, חלק, ברור, חד-משמעית: התנתקות מוחלטת של העברים מן היהדות ומן היהודים. או כפי שאמר רטוש בשיחת גיוס שערך לנער חיים גורי, שהתעקש לא להשתכנע וטען במפגיע שאיננו יכולים להתנתק משורשינו היהודים: "היחס בין עברי ליהודי הוא כמו היחס בין האדם לקוף".

 

הוועד לגיבוש הנוער העברי קרא לנוער להתנתק לא רק מן היהדות ומן העם היהודי, אלא גם מכל היהודים בארץ ישראל שדבקים באידיאולוגיות שנוצרו בעם היהודי, בעודו בגלות, כלומר התנועה הציונות וכל התנועות הציוניות מימין ומשמאל. "הוועד לגיבוש הנוער העברי קורא אליך לעמוד על כל עומק התהום והזרות המבדילה בינך, הנוער העברי, לבין כל אלה בני הגולה היהודית, כל אלה שעמדו על דעתם בגולה ההיא על כל פרצופיה ועל כל שורשיה וגלגוליה ובתוקף הטבע נשאר חותמה טבוע בשרשי נפשם ובמחשבתם – לאין מרפא; לעמוד על עומק התהום הזאת של המהות היהודית, מבעד לכל מסווה של מליצה, ומבעד לכל צעיף של מפלגה. וכל ארגון וכל כת, ויהיו קיצוניים ככל שיהיו, ויהיו מציאותיים ככל שיהיו ויהיו אידיאליסטיים ככל שיהיו". כלומר, יש להיפרד מכל התנועות שנגועות, ללא מרפא, "במהות היהודית". כי היהדות היא מהות, שממנה חובה להיפרד.

 

ההיפרדות משמעותה הקמת לאום חדש, שאינו "נגוע" במהות היהודית, והמהות שלו חדשה – זיקה למולדת העברית על ההיסטוריה שלה כחלופה לזיקה לעם היהודי. והזיקה למולדת אינה כמולדת העם היהודי, ולא להיסטוריה של העם היהודי, אלא למולדת כמולדתם של כל בניה ולהיסטוריה שלה על כל גלגוליה לאורך הדורות. הזיקה לכנעני, ליבוסי, לפגאני שהיה בארץ לפני אלפי שנים היא זיקה לאומית שורשית מובהקת, בעוד את הזיקה ליהודים ולהיסטוריה היהודית יש לעקור מן הראש ומן הלב ולמחוק אותה לחלוטין.

 


יונתן רטוש. התנתקות של העברים מן היהודים ומן היהדות (הצילום: ויקיפדיה)

***

בפנייתו אל הנער העברי, מביע המנשר חרדה לנפשו. "הוועד לגיבוש הנוער העברי חרד לנפשך מפניך אתה. שמא בהסתננך בשלבי עלייתך החברתית תסתגל, הלוך והסתגל, אל אורחות הפזורה היהודית; פן יפתה לבבך אחר הלך-רוחו וקנה-מדתו והוקרתו והערכתו של הערב-הרב הזה של פליטים ועולי-רגל; פן תמצא לך בהם דוגמה ומופת. פן תלמד אל דרכיהם ותדבק בהם, ותשכח מפניהם את עצמותך, עצמותו של גוי נורמלי, עצמותו של הגוי העברי העולה.

 

"הוועד לגיבוש הנוער העברי חרד לנפשך, שמא בשלבי עלייתך התרבותית, בלמדך לבקש פתרונים לשאלותיך, לא תעצור כוח לשמור על טהרתו של רגש המולדת שלך, תסתבך, כאחיך הבוגרים ממך, בסבך של חכמת הפזורה היהודית; הוועד לגיבוש הנוער העברי חרד, שמא אתה בעצמך, הנוער העברי, תוסיף לחשל את כבלי הפזורה היהודית החונקים אותך, שמא תבגוד בבלי דעת במולדת העברית, בגוי העברי הצעיר המתנער וקם בארץ העברים, ותקום עליו להסגירו בידי הפזורה היהודית העולמית, ערש העבדים והמשועבדים מאז ומעולם. ולא עוד מולדת עברית תקום בזה, ולא עוד גוי עברי יתפשט בזה, רק אבר מאברי הפזורה היהודית, מרכז נוסף ובן חלוף לנצח היהדות, ארץ קודש אכולת שחיתות וצביעות לפזורה הנצחית".

***

אי אפשר להתעלם מן העיתוי של המנשר. היה זה בימים הקשים והקודרים ביותר של השואה, שמוראותיה כבר הגיעו אל היישוב בארץ. ואז, דווקא אז, מצא רטוש כזמן הנכון לדבר על "מסכת כורי העכביש היהודית" שיש להתנער ממנה, על ה"ספרות היהודית שלה אין הוא [=העברי] יכול למצוא את המבע, ובמסגרת המחשבה היהודית על עמקנותה ועל תכניה אין דבר הקרוב אליו". והוא מזהיר את הנער העברי מן הנכלוליות היהודית שאורבת לו, בדמות הציונות, כדי לפתות אותו. "הציונות על כל פלגותיה ופלגיה, יודעת היא מליצות מאז – אל תלך אחריהן שולל. החכמה היהודית יודעת במעומעם את רחשי לבך והלך רוחך והיא מתפשרת אתך מעט והיא פותחת לפניך אי-פה אי-שם תחומי פעולה המתיימרים למלא את מבוקשתך. עמוד על המשמר".

 

איזה ניכור נורא של יהודי, הגם שהוא מתכחש ליהדותו, לעמו בשעת האופל הנורא ביותר שלו, בקריאה לנוער העברי, שהעם היהודי שבאותה השעה עולה לשמים בארובות עשן באושוויץ ובמאיידנק, הוא הוריו, אחיו, בני דודיו או סבו וסבתו.

 

היה משהו מהלך בקסמו בלהט העברי של הקמת אומה ילידית חדשה, רעננה, נקיה, חופשיה. ועם התנועה החדשה נמנו כמה מטובי האמנים העבריים; רטוש, כמובן, ולצדו המשורר והמתרגם אהרון אמיר, הסופר בנימין תמוז, הפסל יצחק דנציגר ואחרים.

***

ואף על פי כן, התנועה הזאת נחלה כישלון צורב ודרמטי. היא נשארה בשולי השוליים של שולי השוליים של היישוב. היא נשאר מיעוט קטן, מוקצה מחמת מיאוס, נלעג ושנוא. שנאו אותו הדתיים, שנאו אותו החילונים, שנא אותו הימין. שנא אותו השמאל. אגב, אנשיו באו מן הקצה הרדיקלי המקסימליסטי של הימין. המשורר שלונסקי, איש השמאל הציוני, איש מפ"ם (אז מפלגת "השומר הצעיר", אף שלא גדל בתנועת הנוער הזו), מתרגם ה"אינטרנציונל" לעברית, הוא שהדביק לכת הזו את שם הגנאי "כנענים". שם הגנאי נקלט מהר ובאופן טוטלי, עד שאפילו חבריה אימצו אותו, בעל כורחם.

 

הכנענים מצאו את עצמם בודדים ומבודדים וחשו, במידה רבה של צדק, נרדפים. הנוער העברי שאליו פנו, הפנה להם עורף. הוא הפגין למען עליה חופשית, הוא העלה מעפילים, הוא "נשא את עמו עלי שכם", בלשונו של אלתרמן, ועמו הוא העם היהודי. הוא שר את שירו של חיים חפר "בין גבולות":

 

שַׁיָּרוֹת שֶׁל אַחִים, בְּלִי הֶרֶף,

לַמּוֹלֶדֶת אָנוּ מְלַוִּים.

לָעוֹלָל וְלָרַךְ –

שְׁעָרִים פֹּה נִפְתַּח.

לַמָּךְ וְלַזָּקֵן –

אָנוּ פֹּה חוֹמַת מָגֵן!

האחים הם האחים היהודים. כן, פנינו גם למך ולזקן, אנו חומת המגן שלהם.

 

ונשאלת השאלה, למה הכנענים התקבלו בעוינות רבה כל כך? מה עורר בהם סלידה עמוקה כל כך בקרב היישוב?

הרי החוקרים נוהגים למצוא שורשים מוקדמים לכנעניות בתוך הציונות. יש המציגים את הכנעניות כגישה הטהורה של רעיון שלילת הגולה. מי שטוען כך אנו מבין את משמעות המושג שלילת הגולה. אין זו גט כריתות מן היהודים בגולה, אלא קריאה ליהודים לעלות למולדת ושלילת אורח החיים הגלותי, שבו אין העם היהודי ריבון ואחראי לחייו.

 


 יצחק דנציגר. הרעיון של הקמת אומה ילידית חדשה הילך קסם (התמונה מוויקיפדיה)

***

הכנענים אינם הראשונים שמגלים עוינות כלפי היהדות. אפשר למצוא אותה אצל טשרניחובסקי, אצל ברדיצ'בסקי, בסיפורו של חיים הזז "הדרשה". הכנענים אינם הראשונים שמגנים את אורח החיים היהודי בגולה וקוראים לשינוי דרמטי בחיים היהודיים. אולם כאשר יל"ג וברנר ביקרו בחריפות רבה את אורח החיים של היהודים, היו אלה פצעי אוהב וקריאה לשינוי. הדבר הייחודי בכנענות, הוא הרעיון של התנתקות מן העם היהודי והיקרעות ממנו. זו נתפסה גם בידי החילונים הקיצונים ביותר ואף האנטי דתיים לכפירה בעיקר.

 

לא בכדי יצאו הכנענים נגד הציונות והתחרו על נפש הנער העברי מול הציונות. לא בכדי יצאו הציונים על כל גווניהם נגד הכנענים וסלדו מן הכנעניות. אכן, יש סתירה מובנית, מוחלטת, בין כנעניות לציונות.

 

הציונות היא התנועה הלאומית של העם היהודי. מהותה היא נטילת אחריות מוחלטת על העם היהודי, על מצבו, על הבטחת עתידו. הציונות חתרה לתת מענה ל"צרת היהודים" באמצעות הקמת מדינה יהודית במולדת היהודית, בארץ ישראל. אך לצד קידום מטרת העל, היא עסקה גם ב"עבודת ההווה"; דאגה לקיומה ולחוסנה של הקהילה היהודית באשר היא, לחינוכה, ללימוד עברית, להגנה מפני האנטישמיות ומפני ההתבוללות. כל מהותה של הציונות היא נטילת האחריות על העם היהודי.

 

הציונות, בראשיתה, הייתה מיעוט קטן בעם היהודי. אך היא לקחה אחריות על כולו. היא לקחה אחריות על האורתודוקסים שהתנגדו לה וראו בה תנועה של כפירה. היא לקחה אחריות על הרפורמים שהתנגדו לה וראו בה תנועה מסוכנת שמאיימת על האמנציפציה. היא לקחה אחריות על ההמונים שהלכו שבי אחרי הבונד, התנועה הסוציאליסטית היהודית האנטי ציונית. כתנועה לאומית, היא לקחה אחריות על גיבוש היהודים כלאום, בלי לוותר על אף יהודי. בכך היא גילמה את הערך היהודי החשוב ביותר, המהותי ביותר, שהוא סוד קיומו של העם היהודי ושרידותו על אף כל מוראות ההיסטוריה שלו: כל ישראל ערבין זה בזה. ערבות מוחלט. בתור שכזו, הציונות גילמה את היפוכה המוחלט של הכנעניות.

 

***

התנועה הכנענית נחלה כישלון מוחלט, אך מתחת לפני הקרקע היא כנראה השאירה תאים רדומים, שהמתינו לשעת משבר; והרי שעות משבר ואסון מייצרות את התנאים להתעוררות תאים קיצונים, שבשגרה הם תימהוניים.

 

מדינת ישראל נמצאת בימים אלה במשבר החמור ביותר בתולדותיה. והמשבר הקשה הזה עורר את התאים הכנענים הרדומים, והם באים לידי ביטוי ברעיון העוועים הנואל של "היפרדות", כלומר פירוקה של מדינת ישראל ופירוקו של העם היהודי. "הם לא האחים שלנו". אנחנו לא רוצים להיות אחראים על "הטפילים". איננו רוצים עוד להיות ערבים להם. איש לאוהליך ישראל. נשבור וננתץ על הסולידריות היהודית.

 

שהם יהיו מדינת יהודה. אנחנו נהיה מדינת ישראל. מה לנו ולהם? שהם ידאגו לעצמם. אנחנו נדאג לעצמנו. אנחנו נקים עם "ישראלי", ברוח החזון הכנעני, הנקי מן הפסולת היהודית.

 

ספוילר – ההיתכנות של חזון העוועים המטורף הזה היא אפס. זה לא יקרה. אבל עצם הסנטימנט הכנעני הזה, תאוות החורבן הזו, הלגיטימציה לפירוק מדינת ישראל, הם עצמם שבר לאומי הרה אסון, שחובה על כל ציוני להילחם בו. ככל שהסנטימנט הכנעני הזה יגבר, כך הוא יעמיק את הקרע ויהרוס את החברה הישראלית.

את הרעיון האנטי ציוני הזה יש להרוג עוד כשהוא קטן.

 

 

 

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

דפים לוח אלקטרוני

נמצאו 0 תוצאות
הוספת דף
חסר רכיב