קוראים לי יזהר ואני מבית קמה. בית קמה הוא יישוב שקשה להכניס אותו לאחת מההגדרות המוכרות. קיבוץ? תלוי את מי שואלים ומתי. מחפשי הטרמפים בווצאפ שואלים: "מי יוצא מהקיבוץ לכיוון..." או "מי חוזר לקיבוץ מ...". במופע הסטנדאפ האחרון פלט הסטנדאפיסט את המילה "מושב" וכל הקהל הגיב בשאגה: "קיבוץ!!!" בבית קמה מתגוררות כ-1,200 נפשות. ב-1998 עמדנו בפני סכנה ממשית של פירוק ופינוי.

בשבוע שעבר גיליתי שאנחנו יותר גדולים מגן שמואל. גן שמואל! בבית קמה יש שתי אגודות: אגודה שיתופית חקלאית, שהיא "הקיבוץ" ואגודה קהילתית. באגש"ח יש 180 חברות וחברים, מתוכם פחות מעשרה חקלאים. 72 מבין חברי האגש"ח/קיבוץ הם נקלטים שבימים אלה בונים את בתיהם ואין להם עדיין  זכות הצבעה. רק לאחר שייכנסו לבתיהם החדשים "תשתכלל" חברותם בקיבוץ ואז יקבלו זכות הצבעה.

בינואר 2023 הצבענו בקלפי (דיגיטלית) על שינוי אורחות החיים. בקיבוצים לא מעטים זה היה תהליך ארוך, כואב ומרסק, שכלל הצבעות וחזרות ונשנות במטרה להשיג את שברי האחוזים הנדרשים כדי לצלוח את מחסום 75 האחוזים. בבית קמה היתה הצבעה אחת שעברה בשקט ושלווה. התוצאות הזכירו את הבחירות הדמוקרטיות בסוריה, שבהן נבחר בשאר אל-אסד לנשיאות ברוב של 97.62%. בהצבעה השתתפו 99 חברות וחברים מתוך 111 בעלי זכות הצבעה. 97 הצביעו בעד, 1 הצביע נגד ו-1 נמנע.

איך זה קרה? ממש פשוט. למרות שהכותרת היתה "שינוי אורחות החיים", בפועל לא השתנה כלום. לוותיקים הובטח מראש שהם יוחרגו מהשינוי, כלומר ימשיכו לחיות בתוך בועה שיתופית. האחרים חיו מלכתחילה בקיבוץ נטול קיבוצין, כמו המיץ נטול מיצין של הגשש החיוור וזה תחת הגדרות שונות ומשונות, כמו "חבר קיבוץ בעצמאות כלכלית", או "חבר קיבוץ בחופשה".

כבר אמרנו שבבית קמה מתגוררות כ-1,200 נפשות. לגבי רובן כל הסיפור הזה אינו רלוונטי. הם אינם חברי התנועה הקיבוצית. מה זה אומר באופן מעשי, חוץ מזה שאין להם זכות להצביע בבחירות לתפקיד מזכ"ל התנועה הקיבוצית? את הבדיחה הבלה מזוקן על החור בקיר הפח של המקלחת ("הוא בכלל לא חבר קיבוץ") אני משער שרובם אינם מכירים. יש בבית קמה פעילות תרבותית אינטנסיבית וכל האירועים פתוחים לכולם ללא תשלום. רכזת התרבות הפעלתנית שלנו אינה מקבלת אגורה. היא נשואה לבן קיבוץ ושניהם במעמד של שוכרי דירה.

יש בבית קמה בית כנסת. אני אינני נכנס אליו מאותה סיבה שאינני נכנס לחדר הכושר ולמגרש הכדורגל הסינתטי. בית הכנסת שוכן בסמוך לבריכה ולגינת הכלבים. לבריכה אני דווקא נוסע באופניים כל יום (קלנועית זה לזקנים ואני רק בן 71) ושוחה עשרים בריכות. גם הבריכה פתוחה לכולם ללא תשלום. ביום חמישי בערב יש לנו בבריכה "חמישי על המים" – סוג של קפה/מסעדה, אבל ממש לא "יזמות". הצוותים שמפעילים את "חמישי על המים" – עריכה, חיסול, הכנת האוכל (בישול, טיגון וסלטים) שטיפת כלים וקופה – עושים הכל בהתנדבות מלאה. הקופה היא לפטופ שבו רושמים את המספר ב"מרקו"  - כינוי החיבה למרכולית בבית קמה. החיוב הוא על-פי עלות נטו, כלומר מחיר המצרכים שנקנו במרקו ללא עלות עבודה שהיא, כאמור בהתנדבות.

זה לא שאין יזמויות ועסקים בבית קמה. דווקא יש, אבל בניגוד לקיבוצים רבים, לא תמצאו את שמותיהם מתנוססים ליד השער. בעידן הרשתות החברתיות יכולים בעלי העסקים, כמו ספרית הכלבים וקפה "נוריתא", לפרסם את עצמם גם בלי לכער את הכניסה ליישוב.

בית קמה. גדולים יותר מגן שמואל (התמונה מוויקיפדיה)