כשישראל מדממת, על מנהיגי המפלגות הגדולות, הליכוד, יש עתיד, והמחנה הממלכתי, נתניהו, לפיד וגנץ, להתעלות לגודל השעה, ולהקים לאלתר ממשלת הצלה לאומית

מדינת ישראל נמצאת במשבר החמור בתולדותיה.

באומרי או בכותבי זאת, מיד אני מקבל תגובות של אנשים שמזכירים לי את מלחמת יום הכיפורים, את מתקפת הטרור של ה"אינתיפאדה" השניה, את תקופת הצנע, את מלחמת העצמאות, את תקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים.

 

דווקא תקופת ההמתנה מיטיבה להסביר מדוע המשבר הנוכחי חמור יותר מכל הדוגמאות הללו. מדינת ישראל הקטנה, בגבולות החנק שבהם חייתה, עמדה מול איום של האויב מכל הכיוונים, בתחושה קשה של סף שואה שניה. אבל באותם שלושה שבועות, התגלה העם במלוא תפארתו ועוצמתו, במלוא אחדותו והערבות ההדדית שבתוכו, בגלי התנדבות, הירתמות ותרומה, במלוא החיבור בין המדינה היהודית ליהודים בתפוצות הגולה ובין כל החלקים והמגזרים בעם. "אשרי העם" כתב באותם ימים איתן הבר. הדבר הקרין גם על המערכת הפוליטית שהקימה את ממשלת הליכוד הלאומי (כך נקראה אז ממשלת האחדות), שאיחדה את השונאים מאמש אל מול הסכנה. התוצאה הייתה הגדול בניצחונותינו.

 ***

המשבר הנוכחי מגלם ומחריף קרע חסר תקדים בין חלקי העם; שנאה, חוסר אמון, דמוניזציה הדדית בין חלקיו והשפל החמור מכל – הדיבור הנפסד על "היפרדות", כלומר על פירוק מדינת ישראל ופירוק עם ישראל.

 

בתוך חצי שנה, ממשלת הימין על מלא, שקיבלה מקודמתה מדינה במצב מצוין מבחינה כלכלית, ביטחונית ומדינית, המיטה עלינו משבר כלכלי, ביטחוני, מדיני, חוקתי; משבר ביחסים עם ארה"ב, משבר באקדמיה, משבר ברפואה, משבר בכל תחומי חיינו. הממשלה הרעה הזאת הביאה אותנו אל פי תהום.

 

אך גם תגובת הנגד, שהיה בה יופי רב של התקוממות עממית ציונית, שדגלה דגל הלאום והיא נאבקת על נשמתה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, איבדה את הדרך ועלתה על נתיב מסוכן לא פחות משל הממשלה; נתיב של הפרת חוק, מרי אזרחי, פירוק מכוון של צה"ל תוך שימוש בביטוי המכובס "הפסקת התנדבות" וקריאה לפירוק המדינה.

 

זהו משבר עמוק, שיחייב מהלכי עומק חברתיים לאיחוי הקרע. איני משלה את עצמי שצעד פוליטי כלשהו יפתור באחת את המשבר. אבל בשעה הזו, כשהחברה הישראלית מדממת, מה שדרוש הוא קודם כל צעד מהיר ודרמטי לייצוב החולה ולעצירת הדימום. הצעד הזה צריך להיות צעד פוליטי. מנהיגי המפלגות הגדולות, הליכוד, יש עתיד, והמחנה הממלכתי, נתניהו, לפיד וגנץ, צריכים לגלות מנהיגות לאומית, אחריות לאומית, להתעלות לגודל השעה, ולהקים לאלתר ממשלת הצלה לאומית.

 

***

מה היתרונות המידיים של הקמת ממשלת הצלה לאומית?

בממשלה כזו ניפטר מן היסודות הקיצוניים ההרסניים שמאיימים על הדמוקרטיה הישראלית. כמו ספינה שנקלעה לסערה ומשליכה את המטען העודף שמסכן אותה, כך נשליך את הכנופייה הכהניסטית, את מפלגת הקיצוניות הדתית (שהשתלטה השתלטות עוינת על המותג "הציונות הדתית") ואת מפלגת הטירלול הרגרסיבי – נועם.

 

בממשלה כזו, עוכר המשפטים יריב לוין לא יהיה שר המשפטים ועוכר התקשורת שלמה קרעי לא יהיה שר התקשורת. שר הביטחון לא ימצא בין הרגליים שלו את סמוטריץ', שר המשפטים החדש לא יירש את השר במשרד המשפטים – המסית והמדיח אמסלם. לפיד וגנץ יעמדו על כך שמשרדי המשפטים, ביטחון הפנים (כמובן שיבוטל השם שראש הכנופיה דרש) והתקשורת יהיו בידיהם.

 

מפגינים בתל אביב. המשבר יחייב קיום תהליכי עומק חברתיים (הצילום: וויקיפדיה)

 

תבוטל המהפכה המשטרית. במקומה, תחולל ממשלת ההצלה הלאומית בתוך שנה לכל היותר, אולי אף בתוך חצי שנה, רפורמה קונסטרוקטיבית במערכת המשפט בהסכמה לאומית רחבה. יש צדק רב בביקורת על מערכת המשפט על משפוט יתר ועל אקטיביזם יתר. כמובן שהפתרון המהפכני של לשפוך את התינוק עם המים הוא בלתי נסבל, כי התינוק הוא הדמוקרטיה הישראלית. אך גם השארת התינוק במים מעופשים אינה אופציה סבירה. יש מקום לרפורמה אחרת. במרכז הרפורמה תהיה חקיקת חוק יסוד: חקיקה, שיבהיר ויעגן את מהות הפרדת הרשויות והאיזונים והבלמים ביניהם, באופן המיטבי. כחלק מן המהלך הזה, יבוטל החוק המושחת של ביטול ("צמצום") עילת הסבירות ויחוקק חוק חדש המצמצם ומגדיר מחדש את עילת הסבירות, שאכן נעשה בה שימוש עודף, אך קיומה הכרחי למניעת שחיתות, בעיקר בתחום המינויים.

 

ייגנז חוק יסוד: השתמטות, או בשם החיבה האורווליאני שלו – חוק יסוד: לימוד תורה. אם החרדים ירצו להשתתף בממשלה למרות ביטול החוק, איני רואה בעיה בכך.

 

דומני, שדי ביתרונות אלה, בוודאי בהשוואה למצב הקיים, כדי להבין שממשלה כזו נחוצה.

 

***

רגע, תאמרו לי, התעלמת מהפיל בחדר. התעלמת מבעיית נתניהו. מה קרה? פתאום לגיטימי שנאשם בפלילים יהיה ראש הממשלה? שכחת איך נתניהו עקץ את גנץ בממשלת האחדות הקודמת?

 

לא, לא שכחתי את נתניהו. גם לא שיניתי את דעתי עליו. אבל הוא ראש הממשלה, כיוון שהוא נבחר בבחירות דמוקרטיות. הוא נבחר לאחר שבית המשפט העליון דחה ברוב של 11:0 את העתירות שקראו למנוע את ריצתו. ובית המשפט דחה את העתירות בצדק, כיוון שאנו מדינת חוק ובית המשפט אינו מוסמך לקבל החלטות המנוגדות לחוק. הוא רץ אחרי שהכנסת לא קיבלה את החוק האוסר על נאשם להתמודד, כי בקואליציה הקודמת לא היה, למרבה הצער, רוב לחוק הזה ובראש המתנגדים עמד מי שכיהן כראש הממשלה.

 

נתניהו הוא ראש הממשלה, ואם הוא יסכים לפרק את ממשלתו לצורך הקמת ממשלת הצלה לאומית, אי אפשר לדרוש ממנו לוותר על ראשות הממשלה.

 

כאשר הברירה היא בין ממשלת נתניהו עם בן גביר, סמוטריץ' ואבי מעוז לבין ממשלת נתניהו עם לפיד וגנץ, ברור איזו ממשלה טובה יותר למדינת ישראל.

 

ומי בכלל אומר שנתניהו רוצה בכך? שהוא מוכן לכך?

 

איני יודע ואיני טוען שהוא מוכן לכך. גם איני יודע אם לפיד וגנץ מוכנים לכך. נכון לעכשיו, שלושתם מתנגדים לכך, לפחות בפומבי. לצערי, כמו בהידברות בבית הנשיא, שלושתם אינם מגלים מנהיגות ואינם מעזים להמרות את פי הבייס הקיצוני שלהם. איני יודע אם הם בשלים לכך, אבל אני יודע שזה מה שנחוץ היום למדינת ישראל, וכאזרח פטריוט אני קורא להקמת ממשלה כזו ומקווה שתצא קריאה אזרחית המונית שתלחץ על המנהיגים להתעלות ולהקים ממשלה כזו.

 

לדעתי, יש לנתניהו סיבות טובות לרצות בממשלה כזו. איני חושב שממשלת הסיוט הנוכחית היא משאת נפשו. הוא מכנה בשיחות סגורות את בן גביר "נזק". טוב לו שהנזק מכשכש בו? נתניהו ניחן בתודעה היסטורית, ומקומו בהיסטוריה חשוב לו מאוד. הוא לא רוצה להצטייר כראש ממשלה שהמיט חורבן על המדינה. היו לו הישגים לא מבוטלים בשנות שלטונו, ואיני בטוח שהוא רוצה להיות חתום על הריסתם.

 

ולאלה שמתנגדים להקמת ממשלת הצלה לאומית – היה לכם כל כך נעים בחצי השנה האחרונה? אתם רוצים עוד מהטוב הזה?