עברו כבר שנים לא מעטות, אבא, מאז מותך וכבר לא תוכל להתהפך בקבר. טוב שגם זה נמנע ממך. אנחנו כאן כדי למחות ואני עושה את זה גם לא מעט בשמך ובשבילך

בנעוריי המסוכסכים אימצתי לי שלושה ספרים וחרשתי אותם שוב ושוב.. "אני ואמריקה וכל השאר" המוכר יותר בשם "התפסן בשדה השיפון" של סלינג'ר; "מה מעיק על פורטנוי" של פיליפ רות ו"מכתב אל אבא" מאת פרנץ קפקא. כל השלושה היו ספרי התבגרות מכוננים שחיטטו בפצעי האקנה והנפש שלי, אבל המכתב של קפקא לאביו הרמן היה האותנטי ונטול החמלה מכולם. בין מאה ומשהו עמודיו חשתי לא אחת שאני הוא הכותב ואבי הוא הנמען. את הספר של קפקא לא קרא האב מעולם. פרנץ ק. מסר את הדפים שכתב בכתב יד לאמו, אבל זו השיבה לו אותם בתואנה שאביו יפרש את הדברים שלא כהלכה. המכתב רחב היריעה נכתב בשנת 1919 ונערך על ידי מקס ברוד. ילד חלוש ורזה מנסח כתב אישום באמצעות דמות אביו החסון והמוצק שהטיל עליו מורא.

גם אני כותב מכתב לאבי, מכתב שלא יגיע ליעדו היות ונפטר בשנת 2015 . לא יהיה זה מכתב קשה מבחינה אישית, אלא כזה שמספר לאב את שחווה הבן ברוח העוועים ששוטפת את הארץ ובאה לכלותה. לא אחת אני מהרהר ביני לבין עצמי כיצד היה מגיב, כאיש שמאל אדוק ורודף צדק שסרגל היה עקום לידו, נוכח הממשלה הנוראה הזו ומעשיה הנלוזים. מה היה אומר כאיש ספר שהניב אלפי מאמרים ופיליטונים, על המחאה הצודקת והיפה ביותר. איך היה מוחה (ובוכה) כד"ר למדעי החברה (סוציולוגיה) על הרס החברה ויסודותיה המשפטיים. מכתב לאבא.

***

לאבא,

כשהייתי עוד ילד פעוט אבל כבר קשקשן לא קטן (גם מילולית וגם אמנותית) נתת בידי את ספר התחריטים של האמן הספרדי פרנציסקו דה גוייה. אפשר לומר שרישומיו המורבידים, המזעזעים, של גוייה טרדו את ימיי ועוד  יותר את לילותיי. תחריט קטן אחד בשם "תרדמת התבונה מולידה מפלצות" שנוצר בשנת 1798, חולל בי סערה נפשית עזה ולא רק בשל שמו המאיים. האמן עצמו נראה נרדם וחולם על שולחן עבודתו כשמעליו מרחפות ציפורי טרף ותחתיו חתול בית שומר. הינשופים מייצגים בלבול, העטלפים את הבורות, ואחת מציפורי הלילה מגישה לצייר את כלי החריטה. גוייה ביקש להביע תרעומת על קוצר ידה של התבונה להכניע את הטיפשות, האדישות, קהות החושים, וכמו ביקש להישאר עירני כשהכול סביב מאיים לכלותו. אולי עכשיו, יותר מבכל תקופה, אני מבין טוב יותר את מה שניסית לומר לי: "השאר עירני כדי שהתרדמה לא תביא עליך אסון". אני מתנצל על שלא היינו ערניים מספיק טרם שנפל עלינו אסון. שלא  הבענו התנגדות עזה (כפי שהיא כיום) לפני שציפורי הטרף עטו עלינו.

היית קשה כלפי הבריות ובמיוחד כלפי עצמך (וכך אמרתי גם בהספד שנשאתי על קברך), אבל היית איש מוסרי ומצפוני. כבן יחיד איבדת את שני הוריך בשואה ונותרת בודד בעולם. הערצת את התרבות ההונגרית ותיעבת את העם ההונגרי שלדבריך היה אכזרי יותר מהגרמני. אני מודה על שלא חווית את מוראות הקורונה דאז ולא את ההפיכה המשטרית היום, כי אז היית מבקש את נפשך למות עוד לפני הזמן שקצב לך הטבע. אם רק היית מתוודע להרס יסודות המשפט, הדמוקרטיה, חרות ושוויון האדם – לא היית רוצה לקום לעוד בוקר של טרור פוליטי. אני מודה למי ששומע (שנינו לא האמנו בכוח עליון) על שנמנעה ממך המהלומה  והמלחמה (על אופיו של העם).    

נפרדת מהעולם הזה כאשר אפילו חצי תאוותך לא בידך. לא אהבת, בלשון המעטה, את החרדים ועובדי האלילים (כך כינית אותם) שעובדים את השם ולא עובדים לפרנסתם. לפני שנים רבות כשהיית עורך "אגרת" - עיתון איחוד הקבוצות והקיבוצים - נסעת באוטובוס מהדירה בבוגרשוב לבית התנועה בדובנוב. לצידך התיישב חרד לבוש בקיץ הישראלי המהביל עם קפוטה ושטריימל כהים ומיוזעים. שאלת אותו מדוע הוא לבוש כך, כמו בפולין הקרה, כשאנחנו בתל אביב. הוא השיב מבלי למצמץ :"כדי להיות שונים מכם". מאז חשת וקידשת יותר ויותר את השונות. תמכת בכל מאודך בציונות, בעוד "הם" נותרו בגולה פנימית וחיצונית. תיעבת את הפרזיטים שנסמכים על העמלים החילוניים; את המשתמטים משירות צבאי או לאומי. היית בקיא בתנ"ך כמו בברית החדשה ובספרות יפה והיסטורית ואילו הם נותרו ללא ליבה ומחשבה (חופשית).  אתה רדפת אחר הדעת והשגת אותה.

***

צר לי לבשר לך, אבל דבר לא השתנה מאז 2015 ועד היום, אולי אף הקצין. הם עדיין מקבלים תקציבי עתק כדי שיוכלו להתבטל ולהשתמט. מעבירים חוקי הלכה במדינה שהלכה. שונים וותר ויותר ממה שאתה ובני דורך הייתם, וגם מאיתנו. 

"הכל השתנה כאן מאז שהלכת.." כפי שכתב אהוד בנאי למאיר אריאל. השמאל ובוני הארץ הפכו למשוקצים ונרדפים, אנשי המילואים מושמצים ומוכפשים רק בשל עמידתם האיתנה לצד המדינה אותה שירתו נאמנה כל השנים ואשר מאיימת לשנות פניה. מגזרים ומגדרים בחברה הישראלית לא יקבלו זכויות והגנה מבית משפט עליון. הביטחון האישי מתדרדר בכל יום וגם הצבא מאבד מחוסנו. הכל בשל ראש ממשלה אחד שמבקש למלט עצמו מאימת הדין ושותפיו לממשלה שפוגעים מדי יום ביסודות מגילת העצמאות.

עברו כבר שנים לא מעטות מאז מותך וכבר לא תוכל להתהפך בקבר. טוב שגם זה נמנע ממך. אנחנו כאן כדי למחות ואני עושה את זה גם לא מעט בשמך ובשבילך.

נוח על משכבך בשלום כי לנו אין מנוחה ואין שלום.

                                                                  בנך, קרני

תרדמת התבונה מולידה מפלצות. גוייה