אני במכוון כותבת מה שאני חושבת. נכון, זה מעורבב. נכון, אין לזה כיוון. אבל אני מבולבלת וחרדה. אלוהים, שמור עלינו

קמתי בבוקר, וחשבתי שכדאי לפתוח את "הארץ". מה יש לי לחפש ב"הארץ?" הוא מאתמול, עבר בינתיים נצח. מאז ועד כה, המחשבות בראש שלי הסתובבו.

חשבתי על הנכד שלי, שבעוד כמה ימים מתגייס לשנת שירות. שירות אתגרי,  ברור, שזה לפני שירות אתגרי עוד יותר בצבא. הוא כמובן מתנדב ליחידה מובחרת. הוא, כצפוי, שוקל עכשיו עם חבריו, המטורפים גם הם כמובן, אם להתגייס ליחידה המובחרת. ואני, הסבתא, מה יש לי לומר? יש לי כבר נכד ביחידה מובחרת אחת.

בוקר. חשבתי על מצב הציפורים בגינתנו. מאז מתקפת המיינות, מלפני כעשרים שנה, השתנה הפרופיל שלהן. היום, יש אצלנו פחות מיינות. אך מה שרואים בגינה, הוא לא מה שראינו פעם. המון עורבים שחורים. המון שחרורים, בקושי ראו אותם בעבר. לא מעט בולבולים. לאחרונה, חזרו כמה צופיות. אבל איפה הדרורים, איפה עוד המון ציפורים קטנות, שקיפצו לנו בבוקר מול העיניים. הם כולם נעלמו. חשבתי על כך, שאם הייתי מבינה את מצב הציפורים, בטח הייתי מבינה את מצב המדינה. לא הגיוני? תגידו, יש משהו הגיוני בימים אלה?

חשבתי על מי שמקבל בשבילנו  את ההחלטות עכשיו. סמוטריץ' לדוגמה. החלטתו הגאונית לייבא חלב לישראל. הוא הקדיש לה ממש חמש דקות מזמנו. הוא שמע את רמי לוי והחליט. מילא שהוא הורס את משק החלב עכשיו; משק למופת שבאים ללמוד עליו מכל העולם. אבל תגידו לי, לאיש הזה – בור ולא משכיל, דמות מייצגת של הממשלה – מותר להחליט החלטות שאולי יקבעו את חיינו?

נזכרתי פתאום בהצבעה באו"ם על הקמת המדינה. הייתי בת ארבע וקצת, והלכתי עם חברי עזרי לבדוק מה קורה בין הבתים בשכונה. דלתות הבתים לא היו נעולות. פתחנו, הצצנו, ראינו את כל השכנים שלנו יושבים מול הרדיו ובוכים. צחקנו, כמובן. איזה כיף לראות ההורים שלנו בוכים.

אני זוכרת הכל, מקום המדינה ועד עכשיו. אין לי דרכון זר. אין לי מקום אחר. אני זוכרת גם שאמרתי שנתניהו יהרוס את המדינה, לפני שהוא יוותר. לא חשבתי אז על יריב לוין. אז, כן, גם יריב לוין. ומעניין ששניהם קשורים לאלטלנה. מפקד אלטלנה, אליהו לנקין, הוא דוד אימו של לוין. בן ציון נתניהו, אביו של בנימין, אומרים שהיה מעורב בייזום הספינה בארה"ב. זה מקרי? זה יכול להיות מקרי? בן גוריון הבין את זה כבר אז. הם כמובן אוהבים את המדינה יותר מאשר השפויים. הם יהרסו את המדינה מרוב אהבה.

אני חושבת המון על מה שקורה עכשיו. אני במכוון כותבת מה שאני חושבת. נכון, זה מעורבב. נכון, אין לזה כיוון. אבל אני מבולבלת וחרדה. אלוהים, שמור עלינו.

במקום מתקפת המיינות, באים לגינה עורבים שחורים (צילום ויקיפדיה)

 תמר בן יוסף היא בעלת הבלוג: עידן השוק החופשי