חסר רכיב

ותיחצה הארץ לשניים | לילך רון

26/07/2023


 "נכבה את השלטר על ישראל/ ובא לציון המוּכֶּרת גואל/ ולפיכך נתכנסנו בתשעה באב/ כדי ללחוץ על הכפתור האדום ע-כ-ש-י-ו!"

 

בקצה לילה לבן

עִם סערה במִשְׁכָּן

סר שַׂר הכלום

זועף והלוּם

אל חדרו המוּכר

של השַׂר שום-דבר.

"סלח לי, כבודך,

אני על סף רתיחה,"

השַׂר כלום קצף,

"מעכשיו – אין מצב

לדרכים חסומות,

לחולצות אדומות,

לטייסים מקורקעים,

לאנרכית רופאים,

לאקדמאים שובתים,

לפרשני משפטים.

מעכשיו, ידידי –

וזאת ידיעה בלעדית,

שנשלחתי להגיד

לבעלי התפקיד –

מעכשיו כל מפגין,

כל שובת, כל נתין

שמעז להפר

את צו החצר –

ייקטף ממקומו

ויוּגלה מעמו!"

"על הגליה מדוּבר?"

השַׂר שום-דבר

הרים גבה תורנית

על אודות התוכנית.

"הגליה לאלתר!

כבוד השַׂר שום-דבר,"

חידד שַׂר הכלום 

סמוק וזעום,

"ראש השַׂרים מתעקש

להגביר את האש

לקראת מה שקבע

כמועד החרבה."

"להגלות לניכר?"

היסס שום-דבר,

"מיליונים בלי קרב

בתשעה באב?

נדמה לי, אדוני,

שזה קצת יומרני."

"תסלח לי, כבוד השַׂר,

אתה לא מבין דבר,"

השַׂר כלום הרעים,

"יהיה קצת לא נעים –

אבל זו מלחמת אין-ברירה

לשלום המטרה!"

"כלומר – לשלום הצלתו

של ראש רוממותו?"

"ששש... אתה לא חייב ממש

לנקוב בשם המפורש,"

השתיק כלום את עמיתו,

"והרי ברור ששלום ביתו

הוא גם שלום כיסאך, ידידי,

ורק להזכירך: הם שכחו להיות יהודים!

כל היום רק 'חירוּת' ו'שוויון' –              

שכחו מה זה כוח עליון!

שכחו שעַם הנצח חי על החֶרֶב

ומַכֶּה באויבו מבוקר עד ערב.

ובמקום כספים, כבוד וכוח –

הם סוגדים לאלוהי המוח,                         

ולאלילי היושרה הם שרים הַלֵּל –

ואני שואל אותך: אלה ישראל?

באמת, תגיד לי, כבוד השַׂר,

אתה לא רואה שזה נגמר?"

"האמת?..." שום-דבר נשך שפתיים,

"חשבתי שיש לנו עוד יום-יומיים.

אבל אז ראיתי אותם קמים והולכים,

עולים לירושלים – מאות-אלפי אזרחים 

מסתחבקים זה לזה – כאילו אחים

ומנופפים בדגלים, וקוראים במגילה –

מה זה, תגיד לי, אם לא מוּגלה?!

חותמים על סירוב תוך כדי צעדה –

זוועת אלוהים, אבל זוהי עובדה.

אז... כן... אני מבין שזאת השעה

להפעיל את תוכנית ההכרעה."

שני השַׂרים לחצו ידיים                                                                            ד"ר סוס, המלך צב-צב

כשלחדר התפרצה שַׂרת היאללה-כפיים:

"מכובדיי, השַׂר לעיקום המאזניים

קורא לשיחה בעשר עיניים!"

השַׂרה הנמרצת ושני השַׂרים

צעדו בפרוזדור בצעדים מהירים

וכשנכנסו לחדרו של מעקֵּם המאזניים,

שנכח בו גם השַׂר ללא-באת-לי-טוב-בעיניים,

הם מצאו ארוחה ערוכה על שולחן

ומעליה תלויה מַפָּת מבצע החורבן.

השַׂר כלום שלח את ידו לצלחת,

השַׂר שום-דבר רעד קצת מפחד,

שַׂרת היאללה-כפיים התמוגגה מנחת,

ואז הם ראו את הדלת נפתחת

ובה – תחת אבטחה נכבדה וכבדה –

הופיעו ראש השַׂרים וכבוֹדה,

והשניים הכריזו בדואט צורמני:

"שיאכלו עוגות – הממלכה זה אני!

ומאחר שהאויב הגיע עד כאן

וצר כעת בהמוניו על המִשְׁכָּן –

והיות שאינו מבין את שפת המלוכה

ומורד בכל עוזו בהפיכה,

ומפורר ת'צבא, ומשבית את המשק,

ומוציא לאמריקאים את האוויר מהחשק –

למולו ומול שופטיו מתנפנף הסדין,

ולנו נותר רק נשק יום הדין.

נביא חורבן שלא כתוב בתורה –

הרס יצירתי של אין-ברירה;

נכבה את השלטר על ישראל

ובא לציון המוּכֶּרת גואל. 

ולפיכך נתכנסנו בתשעה באב –

כדי ללחוץ על הכפתור האדום ע-כ-ש-י-ו!"

***

תיחצה הארץ לשניים...

ויעברו שנה-שנתיים

והיונה – עם עלה בין השיניים –

חזרה רטובה מזיעה, דם ומים

ובפיה מֶסֶר ממלכוּת מלך-הבִּיצה

אל שכנתה המשגשגת החופשייה בארצה:

"הצילו את ממלכתנו, בבקשה!

חלצו אותנו מבוץ הבושה!

בקיצור, שכנים שלנו, חופשיים ופורחים –

בואו נחזור להיות כולנו אחים!

כל ההגליה הזאת הייתה בטעות!

נשיר אפילו את שיר הרֵעוּת

וניתן כתף, ונציית לחוק,

ונפסיק לעשות ממנו צחוק –

רק בבקשה מכם, אחים משכבר,  

קבלו אותנו למדינתכם לאלתר!"

ולמטה-למטה, בקצה הנייר,

התנוססה חתימתו של הנתין שום-דבר

ולידה חתימת המלך הרם

ולידה המילים: "ראש-שָׂרים ללא עַם

(וכבר ללא כתר, ככל האדם) –

מחפש מדינה למטרות רציניות

(עדיפוּת ליפות, חכמות וציוניות).

 

 

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

כל הכבוד!

אילן בר | 3/8/2023

כל הכבוד ליצירתיות! למיחזור מוצלח ומלא דמיון! ייחשב כהיסטוריה ולא כפזמון!!

דפים לוח אלקטרוני

נמצאו 0 תוצאות
הוספת דף
חסר רכיב