הציפיה שהמחאה תכניע את הממשלה שתלך לבחירות – קלושה. אפשרי יותר: שינוי הרכב הקואליציה ע"י הקמת ממשלת אחדות בראשות ביבי

בלהט המחאה והסרבנות, עולה לפעמים בהיסוס השאלה ובכן לאן כל זה הולך? אני מנסה כאן להתמודד עם השאלה הזו בלי לדבר על המחאה עצמה. אני לא כותב על המחאה/סרבנות למרות שיש לי עליהן ביקורת קשה, ואין בהן כדי להביא לפתרון. אני לא כותב על המחאה מפני שבני משפחתי היקרים יוצאים לרחובות בתום לב ובכוונות טובות ונאמנותי המוחלטת לבני ונכדי גוברת על כל נאמנות אחרת.

האנרגיות של המחאה/סרבנות נובעות, כך אומרים, מהחשש או מהתנבאות שעומד על הפרק מהפך שלטוני שיביא לדיקטטורה, הרס בתי המשפט, הרס הכלכלה והביטחון, ואף יותר מכך: המחאה רואה כבר עכשיו סימנים מעידים למהפך השלטוני. המחאה/סרבנות רושמות לפנינו שורה של הישגים שגרמו לשלטון לשנות או לרכך עמדות בגין פעילותן, אלא שהישגים אלה לא מפחיתים את להט המחאה.

***

מכל הדברים האמורים ניתן ללמוד ששורש הבעיה היא הקואליציה הקיימת, או ששינוי הקואליציה הקיימת יכול להביא לפתרון המיוחל.

יש לפחות שתי דרכים לשנות את הקואליציה. האחת היא לחכות או לדחוף להשגת בחירות, בתקווה שתוצאותיהן יתאימו לסקרים הנערכים עכשיו.

השנייה היא הצטרפות האופוזיציה לקואליציה עכשיו, למה שקוראים ממשלת אחדות.

הקדמת הבחירות תלויה בין השאר במצב הקואליציה והממשלה. ההנחה שהקואליציה והממשלה יוחלשו על ידי המחאה עד כדי כך שירימו דגל לבן וילכו לבחירות חדשות, היא קלושה עד כדי אפסית.

שינוי הרכב הקואליציה לעומת זאת היא משימה קשה אבל בהחלט אפשרית. המדובר הוא בפנייה של גנץ וחבריו להצטרף לקואליציה כאשר בראשה ימשיך לעמוד נתניהו. את הצפרדע הזו קשה מאד לבלוע, אבל מה לקושי זה בהשוואה לתחזית על הרס המדינה כולה.

יש רבים החושבים שהם מכירים את ביבי ויודעים לקרוא לו בכל כינויי הגנאי האפשריים. אני לא מכיר את ביבי אבל לומד אותו מתוך ההתנהגות שלו בפועל. נראה לי שאני מבין כי הוא היה רוצה קואליציה אחרת, אבל לא במחיר ויתור על ראשות הממשלה. על סמך תוצאות הבחירות האחרונות זה נכון מאד לאפשר לו להמשיך לכהן כראש הממשלה. הצטרפות גנץ וחבריו לקואליציה תגרום מיד להקטנה, או ביטול תלותו של נתניהו בקיצוניים שבלעדיהם היום אין לו ממשלה. לא רק החלשת הקיצוניים אלא גם שינוי של מצע הקואליציה ותכנית הפעולה שלה יהיו תוצאה של ממשלת אחדות.

***

המסתכל על המצב בעיניים לא משוחדות רואה לפניו צומת. דרך אחת הולכת במודע למשבר קשה ביותר. דרך שנייה מוליכה לפתרון המשבר הקיים, או זה המסתמן.

אומרים שגנץ כבר היה בניסיון הזה ונכשל בגלל ביבי. אני סבור שגנץ עוד לא עמד בניסיון להיות בממשלה שביבי עומד בראשה ללא הסדר חילופין. אבל אפילו אם הניסיון המקשה על גנץ לעשות את הצעד, מה זה לעומת סכנת החורבן. האם לא שווה ונכון לנסות שוב?

את הדברים הללו אמרתי וכתבתי כבר מזמן. עד שנולד האתר הקיבוצי העצמאי "בין חברים", לא הייתה במה שהסכימה לפרסמם. לא ה"ארץ" לא "ישראל היום" ולא "זמן קיבוץ". אני מקווה שהפעם יהיו מי שיקרא את הדברים ויהיה מוכן להתמודד עם המסר הכלול בהם.

האם אני מודאג מכך שהמחאה/סרבנות תימשכנה ללא מעצור, עד שיתגשם חלום החורבן שלהן? לא אינני מודאג. אסתפק בכך שהנבואה שאני מאמין בה אינה נבואות החורבן של נביאי ישראל לדורותיהם ולא נבואת החורבן של המחאה היום. אני מאמין בנבואה החותמת את ספר "עמוס" וכן זו שנכתבה בספר ירמיהו המתחילות במילים "הנה ימים באים..."

אני מאמין ב"צור ישראל" כנוסח מגילת העצמאות ובנצח ישראל שהם המסד של הזהות שלי.

הקמת ממשלת נתניהו גנץ. נראה שביבי מעדיף קואליציה כזו (הצילום מוויקיפדיה)