שרשרת המזון של העבריינות / ענבל וורטמן שהם
השבוע הייתי עדה לאירוע קשה של אלימות ועבריינות באזור שנתון לטרור יהודי/ישראלי. אלא שהפעם זו לא הייתה אלימות אידאולוגית. זו הייתה עבריינות פלילית אלימה, חדשה עבורי, מהסוג שעקרונית יכול היה להתרחש גם מצדו השני של המחסום. הפוגעים היו יהודי וערבי ישראלי.
אני משתוקקת לספר את מה שראיתי אבל האדם שנפגע מסרב לשתף. זו בחירתו. אז את הסיפור לא אספר. את מחשבותיי - כן.
כשקהילה חיה תחת איום מתמשך ובתוך מציאות שבה ההגנה עליה חלקית, לא עקבית ולא אמינה, הפגיעוּת שנוצרת אינה נשארת בתוך גבולות האידאולוגיה שממנה היא נפגעת. גם עבריינות רגילה קולטת אותה בחושיה.
***
היעדר אכיפה מתחיל עוד לפני העבירה. הוא משנה את מאזן הסיכון: מה הסיכוי שהנפגע יתלונן, שמישהו יתערב, שתיפתח חקירה, שתהיה ענישה? הסיכוי נמוך מאוד, והאמון בכך שהמערכת תגן נמוך אף יותר. ככל שאדם פחות מוגן, המחיר של הפגיעה בו יורד עבור הפוגע, ובאותו זמן המחיר של ההתנגדות עולה עבור הנפגע.
יש כאן מנגנון שמזין את עצמו. פחד מנקמה וחוסר אמון באכיפה מייצרים תת-דיווח. ככל שמסוכן יותר להתלונן, פחות מהפשיעה נראית. ככל שפחות ממנה נראית, קטן הסיכון למי שמנצל את המצב. היעדר הדיווח יכול אפילו להיראות מבחוץ כמו היעדר פשיעה. דווקא המקום שבו אנשים מפחדים יותר להתלונן עלול להצטייר כמקום שבו קורה פחות.
אבל הפגיעוּת אינה רק תוצאה של היעדר אכיפה. היא גם מצטברת ומסתחררת ל"ספירלת אובדן": ההתמודדות עצמה צורכת את המשאבים הדרושים להתמודדות הבאה. כסף, זמן, אנרגיה, קשרים, תחושת שליטה ואמון באפשרות לקבל הגנה. אדם שכבר משקיע משאבים עצומים בהישרדות תחת איום אינו פוגש את הפגיעה הבאה עם אותם כוחות.

טרור משנה את הסביבה ומוביל לאלימויות אחרות (zoha.org.il)
***
וזה חשוב, כי אלימות פוליטית מתמשכת אינה מתקיימת כאוסף של אירועים נפרדים. כל אירוע נכנס לתוך החיים שהותיר האירוע הקודם. מי שכבר עסוק בשמירה על פרנסה, רכוש, אדמה, תנועה וביטחון אישי, נדרש להקצות עוד משאבים כדי להתגונן מפני האיום הבא. גם ההתאוששות עצמה עולה משהו.
ההפקרה הממושכת מייצרת גם ידע חברתי. עם הזמן לא רק הנפגעים לומדים שאין מי שיגן עליהם. גם הסביבה לומדת. היא לומדת מי יכול להזעיק עזרה ומי פחות, איפה התערבות של הרשויות צפויה ואיפה היא מוטלת בספק, למי מסוכן להתלונן ומי יחשוב פעמיים לפני שיתנגד.
בנקודה הזאת ההפקרה חורגת מהכוונה המקורית של מי שמייצרים אותה. היא הופכת להזדמנות גם עבור מי שאין לו שום עניין בהתנחלות, באדמה או במאבק הלאומי. כדי לנצל אוכלוסייה שהופקרה לא צריך לחלוק את האידאולוגיה של מי שפגעו בה קודם. מספיק להבין שהיא מופקרת.
זה הדבר שטלטל אותי במיוחד באירוע שראיתי. האלימות הפוליטית יצרה תנאים, אבל אל תוך התנאים האלה יכולה להיכנס גם אלימות שאין בה שום אידאולוגיה. הגבול בין "הסכסוך" (מושג מצמצם מידי) לבין החיים הרגילים נעשה חדיר. מה שנבנה כמנגנון של כוח ושליטה בזירה אחת מתחיל להשפיע על יחסים שאין להם לכאורה שום קשר אליה.
אין לי נתונים על היקף העבריינות הפלילית מהסוג הזה. אחרי השבוע הזה אני גם זהירה יותר ביחס למשמעות של היעדר נתונים. אני יודעת לפחות על אדם אחד שלא רוצה שהסיפור שלו יסופר. לא משום שלא קרה דבר, ולא משום שאין מי שראה. הוא מפחד.
זה זוחל לכל עבר. בא לי לצעוק. אני באלם.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!