מחייל שנרדם ועד סף מלחמת עולם / עזרא דלומי
אפשר להתחיל את הסיפור הזה בראשית הציונות, אפשר במלחמת העצמאות, עם היווצרות הפליטות הפלסטינית, אפשר מתום מלחמת ששת הימים – עם ההחלטה לא להחליט מה לעשות בשטחים שנכבשו ולהותירם "כגחלים לוחשות בידינו", כאזהרת יצחק בן אהרון. אפשר מעוד מקומות.
בכתבי "הסיפור הזה", כוונתי למצבנו בכלל והנוכחי בפרט, שלוש שנים לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר של חמאס על דרום המדינה, ירי הטילים של חזבאללה על צפונה ומלחמת "חרבות ברזל", עליה הכריזה ישראל בתגובה למתקפה; לעוד פרק, מדמם במיוחד, בסכסוך היהודי ערבי.
***
האמירות על מצבנו כיום נעות בטווח שבין "נעשה לנו נס, נחזור להתיישב בעזה ובלבנון עד הליטני" מצד גורמי ימין קיצוני וחרדלים, לבין חרדות קיומיות "שהתנחלו" בקרב רבים: נוכח הכישלון הזועק בבלימת מתקפת חמאס, נוכח גודל האסון שהמיטה, על השלכותיה האזוריות והגלובליות, שסופן לא נראה; ונוכח גאיית האנטישמיות בעולם והתגברות כוחם של הקצוות, מימין ומשמאל, ברבות מארצותיו.
נתניהו מקבל את פני גלעד שליט. מהלך שפירק את המחאה החברתית (מוויקיפדיה)
***
מבחינה זאת, ובאופן מסוים ה-7 באוקטובר 2023 יכול להידמות ל-28 ביוני 1914, יום בו נרצחו יורש העצר האוסטרו הונגרי פרדיננד ואשתו הדוכסית סופיה, רצח שנתן את האות לפתיחת מלחמת העולם הראשונה.
כאז כן עתה, שני האירועים הציתו אדי דלק שהאוויר - אז באירופה ואצלנו כיום - היה רווי בהם. מלחמת העולם הראשונה נמשכה ארבע שנים; מלחמת "חרבות ברזל" בין ישראל לחמאס וחזבאללה, ובהמשך גם בין ישראל לאיראן ובינה לבין ארה"ב ומדינות במפרץ, נמשכת כבר שלוש שנים ועוד הדרך רב.
נכון, פרופורציות, מלחמת "חרבות ברזל" איננה מלחמת עולם, אבל, בדומה, את שתיהן הציתו שני אנשים שחוללו את התבערה: יחיא סינוואר – מנהיג חמאס ברצועת עזה - שיזם והוביל את מתקפת ה-7 באוקטובר - כאן; וגברילו פרינציפ, סטודנט לאומן סרבי־בוסני, שירה ביורש העצר ובדוכסית – שם.
***
"אחתוך" באופן שרירותי את לוח הזמנים בסיפורנו העגום ואקבע את ראשיתו לשחר ה-25.6.2006, זמן בו מחבלי חמאס חטפו חייל ישראלי שנרדם בטנק בגבול רצועת עזה, ליד כרם שלום, כדי שישמש קלף מיקוח, בדרישה לשחרור אסיריהם הכלואים בישראל. חטיפת חיילים הייתה נשק אסטרטגי של חמאס.
זמן קצר לאחר חטיפתו של גלעד שליט, התארגן הקמפיין להשבתו; קמפיין מוצלח ככל שמדובר בהד הציבורי שקיבל, שהפכו ל"ילד של המדינה". של המדינה; לא של הממשלה.
מבחינות מסוימות, סוציולוגיות בעיקר, הקמפיין הזה הזכיר את מחאת קפלן, נגד המהפכה המשפטית, שסחפה ציבור ענק אשר חולל סערה שהדהדה בארץ ובעולם. עם זאת, ציבור שלא היה ביכולתו – עם כל כוחו והונו – לאיים על קיומה של הממשלה. הוא לא בא מקרב קבוצות אוכלוסייה המצביעות לה, או נחשבות למוקד תמיכה במרכיביה וראשה. זה היה ציבור מן המחנה הליברלי, המתקרא גם "מרכז שמאל". כמו מחאתו, גם "מחאת שליט" לא יכלה לכפות על הממשלה את רצונה.
***
את השקל החסר לקמפיין לשחרור גלעד שליט תרמה – אולי בלא שתתכננה – המחאה החברתית של שנת 2011, שזכתה לתואר "מחאת הקוטג'", או "מחאת הדיור", שגם היא סחפה ציבור ענק, אבל בחלקו הגדול, ציבור אחר. בהבדל מן המחאה המשפטית, כוחה של המחאה הזאת היה בעממיותה. אוהלי מחאה קמו לא רק בשדרות רוטשילד בתל אביב ובכיכר הסוס בירושלים, אלא גם ביישובים בפריפריה: בקרית שמונה, בבית שאן, בשדרות: בקרב קהל של מצביעי ימין. את הציבור הזה הדאיגו מחירי הדיור וכיסו הריק.
מחאת הקוטג' שהתפרשה על פני כל הארץ, היוותה, שלא כמו מחאת שליט, איום ממשי על הממשלה. היא היתה מאוד מגוונת פוליטית וכללה ציבור גדול שבא מן הפריפריה; קהל שמסורתית שייך לליכוד.
אוגוסט 2011. המחאה החברתית בבאר שבע. איום שהוביל לעסקת שליט (מוויקיפדיה)
***
נתניהו נלחץ מן המחאה הזו ועשה הכל להרגעתה; להוצאת הרוח ממפרשיה, כולל מאמצים לרכוש את ליבם של ראשיה. ללא הועיל. מחנות האוהלים ברחבי הארץ רק התרחבו וכך גם ההפגנות בכל מוצאי שבת במתחם בלפור בירושלים ובעוד ערים בארץ.
נתניהו היה זקוק למהלך שיסלק ממנו את הפגע הזה; מהלך שישנה את סדר היום הציבורי ויוציא את האוויר ממפרשי המחאה.
עסקה שבה ישוחרר גלעד שליט בחלוף חמש שנות שבי, ב-1027 מחבלים הכלואים בישראל, היה מהלך ה"הוקוס פוקוס" שלו. אקט דרמטי שיכבוש את סדר היום הציבורי ואת השיח התקשורתי.
בדיעבד התברר כי מחאת הקוטג' נתנה לו את זה. בלא שהתכוונה, היא היוותה ה"בוסט" שחסר לקמפיין לשחרור גלעד שליט. הציבור שרצה הקלה ביוקר המחיה קיבל "במקום", את הילד של המדינה.
מחיתי במסגרת מחאות הקוטג' במתחם בלפור בירושלים ב-2011, כל מוצ"ש. הגעתי לשם גם בעקבות הידיעה על עסקת שליט. המחאה עברה מטמורפוזה והייתה לגילויי שמחה, שתפסו לבלי שוב את מקומם של הכעס והזעם. התמונה של נתניהו המקבל את פני גלעד שליט בפתח המסוק, בהצדעה הדדית, "עשתה את העבודה".
***
וזה היה סיכום הביניים: חטוף ישראלי משוחרר תמורת 1027 אסירים פלסטינים וכמה עצמות של ההקלות כלכליות שזרקה ועדת טרכטנברג, שראש הממשלה הקים, בתשובה לתביעת מחאת הקוטג'. מקצה שיפורים קטן, שום רפורמה.
בעוד 12 שנים, ב-7.10.2023, הוא ינהיג את מתקפת הטרור של חמאס על דרום המדינה, מתקפה שחוללה רעידת אדמה אזורית, הנמשכת גם כיום ואין איש יודע את סופה. כמו היריה של גברילו פרינציפ, מתקפה אכזרית של יום אחד, הניעה הרבה גלגלי שיניים, עד לסכנה של התלקחות מלחמה אזורית.
יחיא אל-סינוואר. עיוורון ניפוץ האשליה שניתן לקנות בכסף שקט מחמאס (מ-FB)
***
הממשלה גורמי הביטחון וצה"ל היו עוורים, גם מרצון, להתהוותה. התפיסה שהוביל נתניהו, שכסף יפתור הכל, הושלטה על מערכות הללו, גם כשהכתובת היו על הקיר. מי שזעק והתריע, זעק אל אוזניים אטומות.
נצראללה כשל בקביעתו שישראל היא מדינת כורי עכביש שניתן לפוררה, סינוואר לימד שבתחבולות קל לשטות בה ולפגוע בה אנושות. זה מפחיד – אם לבחון את כל המלחמות והמבצעים שניהלה ישראל מאז מלחמת יום כיפור, שנגמרו מקסימום בתיקו. חיינו זמן רב מדי על אדי הדלק של מלחמת ששת הימים.
הטענה שכל הכאוס הזה יכול היה להימנע לו משכו בזמן בשרוול הפי'ג'מה של נתניהו, מעליבה גם כתעלול תקשורתי. בפעם נוספת מצאה דלילה את הטריק איך להכות בשמשון. היא פיתתה באהבה, סינוואר פיתה באשליה שניתן לקנותו בכסף. תמונת העתיד מדאיגה.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!