החזית החזותית: עם האוצרת והאמנית עינת סיני פסטרנק / עידית לבבי גבאי

עינת חברה בצוות המייסד של "גלריה העמקים" (2016) בקיבוץ שער העמקים.

אוצרת הגלריה בעשר השנים האחרונות המסיימת בימים אלה את תפקידה.

ידידי ומכרי יודעים שאני חושבת שבכל ישוב וקהילה חשוב שתהיה גלריה;
בדיוק כמו שבהקמת הישובים החלוציים, עוד לפני שלחברים היה איפה לישון, הקימו מועדון קריאה קטן וספריה. זה קרה בזמנים שהיה ברור לכל שלקרוא זה ערך חשוב שהופך אותך לשותף בתרבות ומעניק משמעות לחייך, והיום, לצד השפה המילולית, העולם עובר יותר ויותר לדבר בתמונות, בשפה חזותית.

המסקנה הנגזרת מכך היא שעלינו ללמד את עצמינו וגם את ילדינו לעיין במרחב החזותי, ללמוד לברור בו את העיקר מהטפל, ולהבין שהיצירה האמנותית-פלסטית גם היא מַבְנָה לנו משמעוּת וזהוּת ואת סיפור חיינו פה.

***

דוגמה יפה להבנה והתחדשות זו אני מוצאת בסיפורה של "גלריה העמקים" בקיבוץ שער העמקים.

לפני כשתים עשרה שנים יזם אורן עומרי, נכדו של הצייר אברהם עומרי ז"ל (2009-1914), עם צוות קטן מקהילת הקיבוץ, את הקמת הגלריה במבנה המיוחד והיפה שהיה הסטודיו של הסבא שלו. המבנה עבר שיפוץ והתאמה לתצוגה ומזה כעשר שנים אוצרת הגלריה היא עינת סיני פסטרנק מהצוות המייסד. שלחתי לה כמה שאלות בנקודת זמן זו, בה היא מסיימת את תפקידה ומעבירה את המקל לבאים אחריה.

הסטודיו של האמן אברהם עומרי ז"ל שהפך לגלריה בשער העמקים – מבט מבחוץ 2026

***

עידית: עינת ספרי לי מעט על עשר שנות פעילותך כאוצרת הגלריה. מה החזון שהוביל אותך בדרכך?

עינת: העשור בו האטליה של אברהם עומרי ז"ל הפך לגלריה ולמרחב פעולה עכשווית, היה מאוד פורה והציבה במקום מכובד, כך אני מאמינה, בשדה האמנות בארץ והלוואי שתמשיך להיות רלוונטית ובועטת. מלכתחילה היה לנו ברור שהגלריה צריכה לפעול במספר מעגלים במקביל.

ראשית, המעגל המקומי של היוצרים.ות הנפלאים.ות שחיו וחיים בקיבוץ שאנחנו רוצים לתת להם במה. חשוב להזכיר שקהילת שער העמקים היא התומכת הפיננסית של הגלריה ובזכות החלטתם האמיצה של אנשיה, אנחנו מצליחים להפעיל את המקום בצורה מכובדת. שנית, במעגל הרחב יותר-הערכים ההומניים שלאורם המקום פועל. אנחנו מבקשים להנכיח את ערכי החברה הקיבוצית שמשנה את פניה ללא הרף - האחווה האנושית, השוויון, הסובלנות, היצירתיות, החקרנות ובעיקר ערך העבודה, ערכים שהם נר לרגלינו ואנו מבקשים שישתקפו בתצורות אמנותיות-עיצוביות שונות. אני בתוך זה יחד עם חבריי מצוות הגלריה והאוצרים.ות שהתארחו אצלינו לאורך השנים (יוקי צוק, חיה גרץ רן, נגה סגל שלידור, רות אופנהיים, יניב שפירא ועוד), ניווטנו את פעולותינו לאורך השנים במטרה להגשים את החזון החשוב הזה.

עידית: איזה מהמטרות שהצבת לעצמך מימשת? ובאילו סוגי קשיים ושאלות נתקלת במהלך עבודתך במרוצת השנים?

עינת: כמעט בכל תערוכה הקפדתי לארח את ילדיי הגנים, את המרכזים של הילדים המתבגרים, ואת אנשי הגיל השלישי של הקיבוץ, מתוך אמונה שכל קהילה צריכה לצמוח בין היתר גם על יסודות היצירתיות. כאוצרת המקום היה לי חשוב להשמיע קולות מגוונים מז'אנרים שונים בשדות האמנות והעיצוב, לחבר חיבורים שלפעמים לא ברור טיבם במחשבה הראשונית, ובעיקר להנגיש בגובה העיניים את חוויית היצירה לכל מי שמבקש לגעת בה.

לאורך השנים קיבלתי אינסוף בקשות להציג בגלריה, מן הסתם את רובן נאלצתי לדחות בשל קושי להיענות לכולם.ן. היה לי לא קל לעשות את התיעדוף המתבקש, ובמקביל זה מאוד בולט כמה כישרונות יש בארצנו הקטנטונת וכמה המשאבים מאוד מוגבלים לתת מענה מכובד לכולם.ן

היו לי עוד המון רעיונות ופנטזיות לתערוכות עתידיות, אבל בשלב זה של חיי החלטתי להקדיש את זמני, במישור המקצועי, להוראת אמנות ועיצוב בתיכון האזורי, ובמעט הזמן שנותר ביממה גם לטפח את האמנות שלי.

עידית: צייני 2-3 תערוכות/פרויקטים שהיוו בשבילך משימה ותהליך ייחודי ומתמשך?

עינת: העוסק.ת במלאכת אוצרות יודע.ת שעל מנת להפיק את המיטב מכל מעשה אוצרותי רצוי "להתאהב" במהלך, באמן.ית ובגופי היצירה שעוטפים אותך באינטנסיביות זמן מה.

התערוכה הראשונה שהפקנו, בדיוק לפני עשור (2016), היתה הצבת מחווה לאברהם עומרי ז"ל. כך השקנו והודענו על פתיחת הגלריה לעולם. יצרנו ריבוי של חיבורים בין עבודות שלו לבין עבודות של אמנים.יות עכשויים.ות בקיבוץ, והשפע שחווינו היה מרגש מאוד ובלתי נשכח.

 

מימין: אברהם עומרי, בונים את טחנת הקמח בשער העמקים, 1957 

משמאל: אברהם עומרי, ילד ושובך יונים, 1958

***

תערוכה נוספת שהשפיעה עליי בצורה משמעותית הייתה "הבזיליקה הקיבוצית" (2022) פרי יצירתה של האמנית זהר טל ענבר בת קיבוץ מזרע. זהר מדדה את מידות הגלריה, שהזכירה לה בזיליקה נוצרית, וציירה 17 לוחות רציפים, עליהם הנציחה את סיפור חייהם של הוריה תוך מחווה לסגנונות הציוריים של אברהם עומרי ואברהם אמרנט (טושק), אמן ממייסדי קיבוץ מזרע. תערוכה זו הוצגה אצלינו ומיד לאחר מכן עברה למשכן בעין חרוד, חוויה מרגשת לכשעצמה. היצירה 'בזיליקה הקיבוצית' של זהר ממשיכה את מסעה בארץ, וכבר הוצגה בגשר הזיו, חצור, תל אביב, וידה עוד נטויה.

זהר טל ענבר , 'בזיליקה קיבוצית' 2022, 3 ציורים מתוך 17, 

הוצגה לראשונה בגלריה העמקים אוצרת: עינת פסטרנק

ביקור של קבוצת ילדים מהקיבוץ בגלריה בהדרכתה של עינת

בתערוכתה של זהר טל ענבר, 'בזיליקה קיבוצית' 2022

***

כמו כן, לעולם לא אשכח את החוויה באוצרות התערוכה "ואולי עצרתי יותר מדי והבטתי לאחור" (2025) של האמן משה סעידי (2026-1937), אותה אצרתי יחד עם האדריכל והחוקר מיכאל יעקובסון. סעידי אמן מקיבוץ כפר מנחם שהתמחה בעיצוב קירות קרמיים המשתלבים במבנים אדריכליים. ההצבה הרטרוספקטיבית לוותה בהפקת קטלוג והעניקה למשה נחת ואני שמחה שהספקנו לעשות זאת, שכן הוא הלך לעולמו לפני חודשיים בגיל 89.

משמאל: משה סעידי על רקע תבליט קיר מיצירתו 

מימין: עטיפת הספר/קטלוג שהופק לרגל תערוכתו בגלריה העמקים

***

עידית: ואני גם אזכיר את התערוכה הרטרוספקטיבית המשמעותית והיפה שאצרת ב2024 לאמנית הותיקה, הפסלת והציירת דינה ניר (נ.1936), בת קיבוץ שער העמקים, שהיתה מהאמניות הראשונות שעסקו בפיסול בקיבוץ הארצי.

עינת: גם אני שמחה להזכיר ולהיזכר בתערוכה זו. התהליך התחיל מהזמנה שגליה בר אור ואני קיבלנו מבתה של דינה, נירית קרן, רגע לפני שהם מפנים את ביתה של דינה בשכונת נוף ים ומעברה לבית הסיעודי 'מול כרמל' שבקיבוץ. נכנסנו לבית וגילינו אוצר מרהיב ביופיו של פסלים, ציורים והדפסים פרי ידיה. גליה רגילה לגילויים מרתקים שכאלה, עבורי זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי אוסף כל כך משמעותי בביתה של אמנית, ממש התרגשתי. 

עבדתי על הכנת התערוכה והקטלוג בין היתר עם המעצבת נעמי כרמל והצלמים שחר וזיו כץ, כולם יוצרים מוכשרים מהקיבוץ, כאשר כל המהלך מתהווה ומתפתח בליווי של גליה בר אור המנטורית המופלאה. התערוכה הייתה מרשימה ויפה והקיפה גופי יצירה משנות יצירתה הרבות של האמנית. בחלל הקטן התחתון הציגו בנות משפחתה של דינה; אחותה הציירת יעל ניר פלנגן ובתה נירית קרן אבן טוב. גם במקרה זה שמחתי מאוד שיצירתה של דינה ניר 'חוזרת הביתה' ונחשפת לקהל שלא הכיר את מלא היקף יצירתה, וכן גם שדינה הצליחה להגיע לגלריה ולחוות את פאר יצירתה בגיל 88.

הזמנה לתערוכה בגלריה העמקים, 2024 דינה ניר בסטודיו בשער העמקים 1960

צילום: אדגר הישביין

***

עידית: עינת, את מסיימת בימים אלה את תפקידך בגלריה. איך תמשיך ותתנהל הגלריה? ומה את מאחלת לפעילות בה לעתיד?

עינת: חשוב שהחיים יהיו בתנועה מתמדת ונוכחת וזה מה שאני מאחלת להמשך קיומה של הגלריה. ימשיך לנהל אותה אורן עומרי בתצורה של אכסניה מכובדת ומכבדת אמנים ואמניות מרחבי הארץ (ומקווה שגם מרחבי העולם). אני מקווה שהרוח הפלורליסטית שמאפיינת אותה תישמר ותמשיך לעודד הכרה וקבלה של מגוון רחב של דעות, תרבויות, זהויות והשקפות עולם שונות.

עידית: את בת 52 ופועלת במהלך השנים בחזית רחבה. מה שאנחנו קוראות ומזהות את עצמינו כ"פועלות תרבות".
את אמנית, מורה, אוצרת וחוקרת (Med במסלול אמן-מורה באורנים), רעיה ואם לשלושה ילדים מתבגרים. בשנה האחרונה גם הצגת תערוכת יחיד ראשונה, 'ציפרלקס', בגלריה ברמות מנשה. מה את מאחלת לעצמך בשנה הקרובה?

עינת: אני מאחלת לעצמי להמשיך בתנועה מודעת, להגשים חלומות ולהתפתח, אבל בעיקר מאחלת למדינה שאני כל כך אוהבת ימים טובים, שקטים ו"שלום על ישראל".