טרנזיסטור הסיליקון — מתג מגביר פסיכו-אפתיה / שמיר קרן
1. הטרנזיסטור — אבן הבניין של ההגברה
האנושות פיתחה את הטרנזיסטור — רכיב העשוי סיליקון, מוליך למחצה, שנבנה בתהליך פיזיקלי, היוצר אזורים חיוביים ושליליים באותה פיסת סיליקון. התהליך איפשר מתג חשמלי מהיר, זעיר וחסכוני באנרגיה, שממנו נבנו שבבים המכילים מיליארדי טרנזיסטורים הפועלים בסנכרון באמצעות שעון יחיד.
הסיליקון עצמו הוא תוצר של מערכת נישה אנושית שהתאפשרה רק בזכות יציבות אקלימית (ההולוקן) ומשאבים פוסיליים שהצטברו במשך מאות מיליוני שנים. במילים אחרות, היכולת לעבד סיליקון לשבבים היא ביטוי מאוחר של מערכת שידעה פעם איזון דינמי, והצליחה לצבור עודפי אנרגיה וחומר מגוון עצומים.
המערכת הטכנולוגית לא הגבירה את מלוא האינטליגנציה האנושית — היא הגבירה רק חלק מסוים ומצומצם שלה:
* החלק החישובי — עיבוד נתונים, חישוב, אופטימיזציה
* החלק התבניתי — זיהוי דפוסים, סיווג, מידול
* החלק המסיק — הסקת מסקנות לוגיות, חיזוי, קבלת החלטות על בסיס נתונים
* החלק הממקסם כוח ליחידת זמן כמטרה בלעדית — התייעלות לשמה, האצה, הרחבת שליטה ללא עקרון מנחה אחר
החלק הרגשי, האמפתי — זה שמתפתח במוח לפני החלק החישובי ומשמש כמנגנון ריסון והישרדות — נותר מחוץ למכונה.
התוצאה היא מערכת שמתנהגת כמו התכונה האנושית של פסיכופתיה — חישוב קר ללא אמפתיה, ללא משוב רגשי, ללא עכבות, כשמיקסום הכוח ליחידת זמן הוא מטרתה הבלעדית. באנושות, תכונה זו מוגבלת לכ-1% מהאוכלוסייה — ככל הנראה כושר הנשיאה החברתי עבורה. אבל המכונה מגלמת תכונה זו בקנה מידה העולה לאין שיעור על כל הפסיכופתים האנושיים שחיו אי פעם יחד, ומעניקה לה שליטה הולכת וגדלה.
אמפתיה אינה מותרות מוסריים אלא מנגנון טבעי שנועד למתן את ההתנהגות האנושית לכיוון של סיבולת מרבית, לא כוח מרבי. הוצאתה מהמערכת — והפיכת מיקסום הכוח ליחידת זמן למטרה בלעדית — הופכת את מיקסום הכוח למיקסום האנטרופיה: אי-סדר, הרס, וקריסת המערכות המקיימות חיים.
אולם כאן נדרש דיוק: אמפתיה אינה ניתנת להרחבה רגשית בבלתי מסוגלים לה. היא ניתנת להטמעה מוסדית ארגונית, כלוגיקה מחייבת בה. השאלה אינה כיצד "להרחיב אמפתיה" כסנטימנט, אלא כיצד להטמיע אותה כמבנה. אמפתיה בקנה מידה ציוויליזציוני אינה רגש מוגדל — היא מערכת מוסדית שמחייבת הכללת תוצאות בהחלטה. שימור הקיום האנושי עובר דרך נחישות להתנהג באמפתיה כמוסד ניהול — ניהול ההיממה הביואישית.
הטרנזיסטור. אזורים חיוביים ושליליים באותה פיסת סיליקון
***
6. הסימנים בשטחהתוצאות כבר נראות בשטח:
* עלייה ביותר משתי מעלות צלזיוס ביחס לעידן הטרום-פוסילי
* תקופת אל ניניו עם התחממות קיצונית של האוקיינוסים
* בצורות מתהוות במזרח אסיה, אפריקה ואוסטרליה
* שיטפונות בחלקים אחרים, כמו דרום אמריקה
* משברי סף גרעיניים מול איראן ובזירת רוסיה-אוקראינה
כל אלה הם ביטויים של מערכת הדוהרת קדימה ללא בלמים רגשיים או אקולוגיים — מערכת שמטרתה הבלעדית היא האצה, התייעלות והרחבת שליטה.
גם עצירה מוחלטת של שריפת דלקים פוסיליים מחר לא תחזיר את הביוספירה ליציבות של הולוקן למשך מאות שנים לפחות. נקודת החזרה כבר חלפה. מה שנותר הוא מאבק להימנעות מהכחדה — וגם זה אינו מובטח.
הימנעות מהכחדה מחייבת שינוי רדיקלי: הוצאת הפסיכופתיה מהנורמה החברתית ומעיצוב מוסדות הניהול שלנו. משמעות הדבר היא סיום הלגיטימציה התרבותית, הכלכלית והפוליטית להתנהגות חישובית-תבניתית-נצלנית המנותקת מהשלכות, והכרה בכך שאמפתיה היא מנגנון הישרדות אבולוציוני הנמצא איתנו מאבותינו שטרום ההומוסאפיינס לאורך מאות אלפי השנים ,של המין האנושי וקודמיו — לא חולשה.
הדבר מחייב גם ערעור על עצם ההנחה שמיקסום כוח ליחידת זמן הוא ערך מנחה לעצב סביבו מנהל חברתי וערכי. הנחה זו אינה חוק טבע — היא תוצר תרבותי של יכולת צבירת קלוריות,שהועצמה מעריכית בעידן פוסילי בו עודף אנרגיה זמני יצר אשליה של אין-סוף.
אולם המענה לשאלה "כיצד מנטרלים פסיכופתיה" אינו מופשט, אלא מבני. ניטרול פסיכופתיה אינו מתרחש על ידי הטפה סמלית לבלתי מרגישים או ניתוב לטקסי פורקן רגשיים מעקרים — הוא מתרחש על ידי הרחבת מעגל הנכללים בקבלת החלטות מינהל היום יום. פירושו המעשי הוא הענקת קול מוסדי לכל מי שנושא בתוצאות — לא כרגש, אלא ככוח בעל זכות וטו,והכרעה.ייצוג ומשוב מחייב.
ניטרול פסיכופתיה פירושו ניתוק כוח מההיגיון הריכוזי-ממצה, והחלפתו בהיגיון ארגוני של קינים דמוקרטיים,המוכלים זה בזה — ממצה וסוחט פחות, מקיים יותר. זהו שינוי מהגיון של מיצוי וסחיטה להגיון של סיבולת עמידות והתמשכות.
שינוי זה אינו מתרחש בפועל. הנורמה עדיין מתגמלת אפאטיה, ניצול, מיצוי מרבי, האצה וניתוק מהשלכות. מי שמבקשים לשמר את האנושות שוחים נגד האינרציה האירגונית שנוצרה — נגד מערכות השליטה, נגד המומנטום, נגד כל התשתית הטכנולוגית והאירגון הכלכלי.
כאן טמון הכיוון המעשי: קיצור מעגלים. זוהי האסטרטגיה המבנית להוצאת כוח מידי מתווכים פסיכופתיים — מקומיות, הפחתת תלות בשרשראות אספקה ארוכות, ייצור קרוב לצריכה, ממשק ישיר בין החלטה לתוצאה. קיצור מעגלים מחליף את הרחבת הכוח, בהקטנת המרחק בין אדם לאחריותו.
המכונה כפסיכופתיה ממוכנת אינה גזירת גורל. היא תוצאה של מבנה ריכוזי-ממצה, שהתרחב ללא משוב מרסן(היכולת לחוש פגיעה ונזק ככאב,ורווחת זולת כנועם), ושאימץ את מיקסום הכוח ליחידת זמן כמטרה בלעדית. ניטרולה אינו מתבצע על ידי "החזרת רגשות" למערכת, אלא על ידי שינוי מבני של המרחקים: ככל שהמעגל קצר יותר, כך ההיזון החוזר מהיר יותר, מקומי יותר, ובלתי ניתן להתעלמות.
לא השבה לקדמות, הזרם חזק מדי והמים כבר סוערים. מה שנותר הוא שימור הקיום האנושי דרך נחישות — נחישות להתנהג באמפתיה כמוסד ניהול, גם כשאין ודאות שזה יציל את האנושות. כי להמשיך באינרציה שנוצרה, זה להבטיח שהיא תיכחד.
התחממות קיצונית של האוקיינוסים ושטפונות בדרום אמריקה (hidabroot.org)
***
מה שנותר:* להמשיך לפעול גם כשאין ודאות שזה יציל משהו — כי ההימנעות מפעולה היא ודאות של כלייה.
* לתרגל אמפתיה, ריסון ואחריות כמשמעת יומיומית, לא כסיסמה — כמוסד ניהול של ההיממה הבינאישית
* לסרב להפוך למכונה, גם כשהמערכת כולה מתגמלת את ההיפך
* לסרב להפוך את מיקסום הכוח ליחידת זמן, למטרה הבלעדית של החיים
ומה שנותר ברמה המעשית אינו שאלה עקרונית אלא שאלה יישומית: כיצד הופכים את ההכרה המבנית הזו לפרקטיקה מוסדית מקומית. אילו צעדים ראשונים, קונקרטיים, הופכים את קיצור המעגלים ממשהו שמתרחש בשוליים למשהו שמתחיל להטות לחץ מבנית את המערכת כולה.
אולי שם, במה שהוא כרגע השוליים, נמצא הפוטנציאל לחיים. לא מערכת מובסת — אלא אנושות שמסרבת להיכחד מבפנים.
שינוי תמיד התחיל משוליים,בכל מערכת חיה. במרכז מגולמת המסה של האנרגיה של הרגלי העבר, והיכולת לנהג ולהטות, לא נמצאת במקום בו ההתמד המצטבר של החלטות קודמות נמצאת.
הטרנזיסטור הוא מתג סיליקון שנולד מתוך העודף הפוסילי של ההולוקן. הוא הגביר חלק מצומצם של התבונה האנושית — החלק החישובי, התבניתי, המסיק, והממקסם כוח ליחידת זמן כמטרה בלעדית — והשמיט את מנגנון הריסון: האמפתיה. כך נוצרה מערכת פסיכופתית בקנה מידה חסר תקדים, ללא משוב רגשי או אקולוגי, הדוהרת לעבר קריסה.
***
התנאי להימנעות מהכחדה אינו "יותר מוסר" אלא שינוי מבני:* הטמעת משוב חובה במוסדות ההכרעה — הכללת כל מי שנושא בתוצאות במעגל ההחלטה, ככוח בעל זכות וטו ולא כרגש
* קיצור מעגלים — בניית תשתית של מרחקים קצרים המחזירה אחריות להחלטה, ומקטינה את המרחק בין אדם לתוצאות מעשיו
* החלפת ההיגיון הריכוזי-ממצה בהיגיון מבזר — לא מיצוי וסחיטה, אלא סיבולת גמישות ועמידות שניתן לקיים במשרעת שינוי גדולה.
מי שמבינים זאת שוחים נגד הזרם. לא כדי לנצח — אלא כדי לשמר את מה שעוד ניתן לשימור: חיים שאינם מוכחדים על ידי החיים אותם. גם כשאין ודאות שזה יציל את האנושות — כי להמשיך כרגיל זה להבטיח שהיא תיכחד.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!