המוסר ככלי השפעה מדיני: דיון תאורטי / ד"ר דני שיאון
הדיונים והחלטות האו״ם בנוגע לישראל מלווים לאורך שנים בביקורת קשה ובטענות רבות המערערות על עמדתה המוסרית של ישראל. טענות אלו מועלות בדרך כלל על ידי נציגי מדינות ערב והאסלם, גורמי שמאל וארגוני זכויות אדם, הפועלים בחסות המוסדות השונים של הארגון. ישראל הטוענת לעמדה מוסרית (״צה״ל הצבא המוסרי בעולם״) הודפת האשמות אלו בטענה כי הדיונים באו״ם מאופיינים בסטנדרט כפול הממקד ביקורת לא פרופורציונלית בישראל ומתעלם מפשעים חמורים בהרבה בעולם.
אני מבקש להתייחס לתסכול (המוצדק) של ישראל לגבי האשמות על עמדתה המוסרית, תוך בחינת הנושא ברמה התאורטית.
באופן כללי, שתי האסכולות המרכזיות במדעי המדינה – הראליזם והניאו-ראליזם – אינן רואות במוסר גורם המסביר את התנהגות המדינות:
הראליזם, העוסק ברמת המדינה, רואה בשאיפה לעוצמה ולכוח את המטרה הראשית שמניעה מדינות, כאשר יציבות מושגת באמצעות דיפלומטיה ומאזן כוחות.
הניאו-ראליזם, העוסק ברמת המערכת הבינלאומית, רואה במערכת זו מבנה אנרכי (ללא סמכות מרכזית) שבו השאיפה לביטחון ולהישרדות היא המטרה הראשית והגורם המסביר את התנהגות המדינות – כאשר כל מדינה דואגת לביטחונה בהתאם ליחסי הכוחות ולאיומים בסביבתה.
האינטרס הלאומי וההישרדותי קודם תמיד לאינטרס המוסרי, אף על פי שמנהיגים נוטים להשתמש בנימוקים מוסריים כדי להצדיק את התנהגותם ולגייס תמיכה ציבורית פנימית ובינלאומית.
האסכולות הליברלית והניאו-ליברלית ששלטו ביחסים בינ״ל בשנות ה-90 של המאה העשרים אמנם העניקו לעקרונות מוסריים, לנורמות ולמשפט הבינלאומי תפקיד מרכזי ביחסים הבינלאומיים (כאשר האו״ם משמש כמודל), אך מושגי הליבה של אסכולות אלו – כמו "עוצמה רכה" ו"תאוריית השלום הכלכלי" – כשלו ככלי מדיני לשינוי המציאות האסטרטגית.
האסכולה הקונסטרוקטיבית מתייחסת גם היא למוסר כגורם המעצב את הזהות ואת האינטרסים של המדינה. הפרדוקס, כמובן, הוא שהאסכולה הקונסטרוקטיבית של הבניית תודעה, שהפכה לכלי השפעה רב עצמה בתחילת המאה ה-21, מאפשרת לכל גורם בעל אמצעים לעצב את תפיסת המציאות באופן שיתאים למטרותיו. הבנייה (קונסטרוקציה) ופירוק (דה-קונסטרוקציה) הם גם האמצעים המרכזיים המשמשים כיום את הגישה הפוסט-מודרנית הרלטיביסטית והפרוגרסיבית (השוללת אמת אובייקטיבית) , המערערות את עצם קיומה של ישראל.
בי"הד הבי"ל בהאג. תסכול של ישראל לגבי האשמות על עמדתה המוסרית (ויקיפדיה)
***
לסיכום, במבחן המציאות, "הרעיון המוסרי" ככלי השפעה לקידום מדיניות אינו בהכרח מוסרי או צודק בפועל; הוא מעניק יתרון מובהק למדינות טוטליטריות השולטות במידע בתחומן, העושות בו שימוש תוך ניצול חופש המידע והפגיעות של מדינות ליברליות.
המציאות מלמדת גם שהרעיון המוסרי "נחטף" על ידי גורמי שמאל פרוגרסיביים ומדינות עוינות במאבקם נגד ישראל.
לפיכך, אסור להרים ידיים וחייבים להילחם בכל הכלים האפשריים כדי להקטין את הנזק ואף לשנות את התודעה הבינלאומית כלפי ישראל.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
מהתנהגות מוסרית והומנית מתעלמים, מעריכים כח צבאי
מנסיוני במדינות דוברות האנגלית, מעריכים מאוד כח צבאי ומיומנות של כוחות צבא. מוסריות זה מושג שאינו מוגדר, זה מושג מעורפל, מהתנהגות הומנית מתעלמים לפעמים גם מחשיבים זאת לחולשה. לדעתי, אסור לישראל לנהוג בצורה לא מוסרית ואכזרית באויביה הפלסתינים. הם פה ולא הולכים לשום מקום וכך גם אנחנו, לכן, הם וגם אנחנו חייבים ללמוד לחיות אחד עם השני בשלום. זה צורך קיומי של שני הצדדים.
האירנים זה סיפור אחר, יותר קשה, לחיות בשלום עם ישראל זה לא צורך קיומי שלהם. ישראל תאלץ לשכנע אותם שלא כדאי להם להיות אויב של ישראל.