לגרור את המשטרים הערביים לעימות עם וושינגטון / ד"ר רונית מרזן
עזמי בשארה צייץ (24.9):
"ארצות הברית סירבה להעניק אשרות כניסה לנשיא סודאן ולנשיא הפלסטיני כדי להשתתף בדיוני העצרת הכללית של האו"ם, אך לא מנעה אותן מנשיא איראן (על אף שהיא נמצאת במצב מלחמה עמה). זהו אינדיקטור חשוב נוסף למצבן של המדינות והישויות הערביות, ולמשקלו של המשטר הרשמי הערבי בזירה הבינלאומית - משקל העומד ביחס הפוך לעשיית מה שצריך ומה שלא צריך כדי לרצות את ארצות הברית ואת נשיאה ואף כדי לרצות את ישראל, וביחס ישר להתפוררות/פילוג ולהיעדר כבוד עצמי".
דברים אלה, המותחים ביקורת על מדיניות האשרות של ארצות הברית כלפי מנהיגים ערבים לעומת נשיא איראן, אינם אלא חוליה נוספת במודוס אופרנדי מוכר היטב מבית היוצר של האמיר הקטרי. כאשר דוחא מבקשת להעביר מסרים לעומתיים לוושינגטון, היא עושה זאת לעיתים קרובות באמצעות שליחיה וסוכני הכאוס שלה בהובלת אנשי אקדמיה ואינטלקטואלים כעזמי בשארה, לצד רשת ענפה של משפיעני רשת, כלי תקשורת ואנשי דת הממומנים על ידה.
***
הציוץ מהדהד נרטיב קבוע ונשנה שקטר חותרת להנחיל במרחב הערבי: תביעה מן המנהיגים הערבים להכיר בכוחם, להתאחד, לחדול ממדיניות הריצוי וההתרפסות כלפי ארצות הברית וישראל, ולהשיב לעצמם את "הכבוד העצמי". השימוש ברטוריקה הזו פורט במכוון על מיתרי הבושה והכבוד התרבותיים, מוטיב מרכזי ועקבי בשיח של בשארה ובקו התעמולתי הקטרי, הנועד לערער את הלגיטימציה של ציר המדינות הערביות המתונות ושל תהליכי הנורמליזציה באזור ולהניעם לביטול הסכמי השלום והנורמליציה ואף להתנגשות עם ישראל.
בד בבד, הטקסט חושף את הדואליות המניפולטיבית המאפיינים את המדיניות הקטרית מול טהראן: מצד אחד, קטר מקפידה להתחנף למשטר האיראני, לטפח עמו יחסים חמים, לשמש עבורו צינור פיננסי ולגיטימציה אזורית, ואף להציג אותו כמקור עוצמה שראוי ללמוד ממנו לעמידה איתנה מול המערב; ומצד שני, כאשר הדבר משרת את מסע הניגוח התקשורתי, שופרותיה אינם מהססים לנצל את מתן האשרה לנשיא איראן, כעילה לביקורת ותוך הצגת הדבר כעדות למוסר כפול אמריקני ולנחיתות הערבים מול המוסלמים שאינם ערבים (איראן וטורקיה).
עזמי בשארה (במרכז). שופרות דוחא כבר מאיצים ל"מבול ערבי" (מה-FB של רונית מרזן)
***
ה"דאגה" לכאורה שמביעים קטר ושופרותיה, כמו עזמי בשארה, למעמדם של נשיא הרשות הפלסטינית ונשיא סודאן איננה אלא מניפולציה צינית שאין מאחוריה שמץ של סולידריות אמיתית. לאורך שנים מנהלת דוחא באמצעות זרועות התקשורת שלה, ובראשן רשת "אל-ג'זירה", מסע דמוניזציה ודה-לגיטימציה שיטתי נגד אבו מאזן והרשות ברמאללה, תוך מיתוגם כ"משתפי פעולה" מושחתים עם ישראל ועם המערב, ובמקביל משקיעה הון עתק בטיפוח חמאס כאלטרנטיבה שלטונית שתפצל את הזירה הפלסטינית ותטרפד כל מסלול מדיני.
יחס דומה של עוינות וחשדנות מפגינה קטר כלפי ההנהגה הסודאנית, במיוחד לאחר שהתרחקה מהציר הקטרי-טורקי, הידקה יחסים עם מדינות המפרץ המתונות ופנתה לנורמליזציה עם ישראל במסגרת הסכמי אברהם – מהלך שספג גינויים חריפים במדיה הקטרית.
***
השימוש בנשיא סודאן ויו"ר הרש"פ בציוץ של בשארה לא נועד להגן עליהם, אלא להפוך אותם לחומר בעירה בקמפיין ביוש שמטרתו להכות במשטרים הערביים המתונים ולהניעם לפעולה נגד ארה"ב.הצבתם כניגוד לנשיא איראן, שמדינתו נמצאת בעימות עם ארה"ב, ולמרות זאת זוכה לאשרת כניסה, אינה מעידה על חיבה פתאומית לרמאללה או לח'רטום, אלא משרתת את הנרטיב של דוחא: להנחיל בציבור הערבי תחושת בושה ונחיתות, להוכיח שהברית עם המערב היא אשליה משפילה, ולדחוף את המרחב כולו לאימוץ קו לעומתי ורדיקלי.
לא די ב"מבול אל-אקצא" שהמיט חורבן ומוות על עזה - שופרות דוחא כבר מאיצים ל"מבול ערבי" כולל, שיטביע את האזור כולו באסון.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!