החזית החזותית: שיחה עם האמנית יעל כנעני / עידית לבבי גבאי
לרגל תערוכתה "שוב, אבל אחרת" באטליה שמי בקיבוץ כברי אוצרת: סמדר שינדלר
יעל כנעני, דיו וגרפיט על נייר, 2026, 60X80 (צילום: שרית עוזיאלי)
יעל כנעני היא אמנית, ציירת ומורה למחול ותנועה הפועלת ומסתמכת על הזיקה ההדוקה שבין הגוף, התנועה והמדיום החזותי. יעל, ילידת 1947, יוצרת ומעורבת בתרבות בקיבוץ כברי במשך שנים רבות. היא נשואה לנמרוד כנעני ואם לשלוש בנות ששתיים מהן אמניות מוכרות ומוערכות גם הן בשדה האמנות בישראל.
יעל למדה תנועה, כתב תנועה וקומפוזיציה, אצל נועה אשכול בסמינר הקיבוצים ובאוניברסיטת תל אביב. בשנת 1974 החלה בהוראת תחומים אלו במסגרות רבות. במקביל לתחום התנועה והמחול, בשנות השמונים המאוחרות של המאה העשרים, פיתחה בחייה ערוץ נוסף – לימודי אמנות במדרשה ברמת השרון. כיום יעל כנעני עוסקת בעיקר בתחום הציור והרישום. היא מותחת תמידית את הקווים בין המדיומים השונים ומרבה לשתף פעולה עם אמנים ואמניות מתחומי המחול והמוזיקה, כדי לחקור מרחבים אפשריים לרישום/פעולה.
במלחמה, קיבוץ כברי לא היה ברשימת הישובים המפונים, אף שהאש הגיעה לשטחו. כל משפחה החליטה באופן עצמאי אם להישאר במתחם הקיבוץ, או להתפנות בכוחותיה שלה.
יעל: בימים אלה אני מאוד מתרגשת. יש בי גם איזה אי שקט חיובי לאור התערוכה שהיא חשובה עבורי, ושבה אני מתארחת ומציגה באטליה שמי.
יעל: כן, זאת הפעם הראשונה. עשיתי תערוכות בגלריות שונות ובפורמטים שונים (גם בגלריה השיתופית שלנו), אבל לא באטליה שמי.
יעל: תראי, אני בצוות הניהולי של האטליה אותו פתחנו מחדש ב2010 (אחרי שעמד סגור 7 שנים). במשך השנים היה לי מאוד ברור שאני לא מציגה שם, בגלל שאני חושבת שהפרדה זה דבר נכון. אבל הגיע רגע שהבנתי (אולי המלחמה עוררה בי זאת), שיש לי עניין להציג באטליה שמי וחברי הצוות כולם קיבלו זאת בהבנה רבה.
מבט בתערוכה באטליה שמי ספטמבר 2026
***
עידית: אז מה קרה ברגע הזה שבו חשת שאת יכולה לעבור את הגבול שהצבת לעצמך? ואיך את חווה את המפגש המאוחר של יצירותיך עם כלי העבודה והפסלים של אביך המקיפים אותן?יעל: לא בטוח שאני כל כך יודעת מה זה היה ,אבל קיבלתי הרגשה ברורה שזה נכון לרגע ולזמן זה. אני חושבת שהמלחמה הפכה אותנו למאוד רגישים, קשובים, ומנסים להבין את מה שקורה במרחב האישי שלנו וסביבנו. בתוך הדבר הזה יש גם פחד על כל מה שחשבת שהוא שריר וקיים ואי ידיעה לאן הדברים מתפתחים. יחסית בזמן המלחמה, הייתי הרבה בסטודיו שלי, שהוא ממש מ'קרטון' (צריף ישן); אין לי שם שום דבר ששומר עליי, אבל הרגשתי אותו כמקום טוב להיות בו.
יעל: אני בדרך כלל לא עובדת במיוחד לקראת תערוכות. אני עובדת. אני כל הזמן עובדת. אני נמצאת באותם דברים שמעסיקים אותי כמו למשל הדמות-פרח, הקו האדום. הייתי עסוקה בזה תקופה, ואחר כך עברתי לכחול ולשחור. בעצם העיסוק שלי הוא במרחב-בתנועה במרחב הנייר שאני רואה אותו קצת כמו במה. בעבודותיי מהדהד אולי דימוי נרטיבי, אך אני עושה אתו כברת דרך. אני לא מציירת אותו עצמו, אלא את התנועה שבו, את העוצמה שבו.
יעל כנעני, ללא כותרת 2X,ו2025, דיו עץ לבוד ופס נייר על קרטון, 70X100 ס"מ כ"א
(צילום: שרית עוזיאלי)
בתערוכות האחרונות שלי ניתקתי את הניירות המצוירים מהקיר. התאים לי יותר להציב ולפעול איתם בחלל. בתערוכה זו רציתי לתלות אותם מהתקרה, אך זה לא התאפשר, אז בנינו שתי קשתות מדיקט הניצבות על עמודי ברזל דקים שעליהם תלויים הרישומים/ציורים והצופים נעים מסביבם וביניהם ומרגישים את כובד הנייר על כל צדדיו. העבודות חורגות לא רק ממסגרתן, אלא גם מעצם היותן אובייקט. הן נעשות לכוריאוגרפיה. לאירוע.
עידית: לתחושתי, בחלל התערוכה מתחולל מפגש מיוחד בין תנועת הרישום/ציור על הניירות החשופים ברצפים הדינאמיים שלהם, לבין הפסלים של אביך, באבן ובעיקר בברזל, שאף בהם צורות ויסודות דינאמיים אך הם גם מקרינים יציבות סולידית, מוגנת, ואולי גם בהיבטים מסוימים, מגוננת.
יעל: נכון להיום, כאמנית, אין לי כל קשר עם מחלקת התרבות של התנועה הקיבוצית ואיני יודעת מי הם פעיליה. אני מכירה את קרן חבצלת שתומכת בפרויקטים אמנותיים. מאז שעברנו תהליכי הפרטה אני שוכרת את הסטודיו מקיבוץ כברי.
תודה לך על שיחה זאת ובהצלחה עם תערוכתך שתוצג במקום עד ה-12.12.2026
פרטים נוספים – יעל כנעני אתר אישי https://yaelcnaani.com/318-2
עידית לבבי גבאי אתר אישי https://iditlevavi.com/
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!