בין כיפור לסוכות / קרני עם עד
לא רציתי להצטייר כמשבית שמחות או מחולל עצבונות, לכן לא כתבתי לקראת יום כיפור את שהתחולל בנפשי באותם ימים נוראים שבין ראש השנה ליום הכיפורים.
גם אני, כד"ר גילי זיוון שכתבה מדרש יפה על "ונתנה תוקף" אוהב את התפילה ובמיוחד את הלחן הנפלא שחיבר לה יאיר רוזנבלום ושר חנוך אלבלק ( שניהם זצ"ל), אבל לא מאותם טעמים של זיוון.
המילים מצטללות באוזניי כקינה מצמררת שנושא הרב אמנון ממגנצא במאה ה-11 על ארון הקודש, טרם שכרתו את רגליו ואצבעות ידיו תחת הלשון אותו הוא עצמו ביקש לחתוך, רק בגלל שחכך בדעתו להמיר את דתו.
***
לימים טענו החוקרים שהתפילה נכתבה כבר במאה ה-10 אבל למה להרוס סיפור טוב? השיר כאילו הופך לציור פסיכדלי (נוסח ברויגל האב או הרונימוס בוש) וקשה לעצור את הדמעות כשהוא מושמע במועד המתאים. אני חלוק על המאמינים בשם, שאיני נמנה עליהם, שביום כיפור כל מה שבין האדם ל"מקום" (קרי, אלוהים) נסלח ונמחל.
אין די ביום אחד ובשורה של תפילות בכדי למחוק עבירות שנעשו לאורך השנה וכלפי היושב במרומים (עפ"י אמונתם).
יהודה עמיחי. לפזר את אמירת הסליחה לאורך כל השנה (.intothepoem.co.il)
***
חתימה טובה לא תעשה רק בזכות צום או איסור נסיעה ושימוש בחשמל. בכיפור עבירות של "בין אדם לחברו", השכיחות יותר, ממילא אינן נסלחות כל עוד אין תיקון מצידו של הפוגע, כך שהמאמץ לא תמיד משתלם.
מול התפילה "ונתנה תוקף" צריך להציב את שירו של יהודה עמיחי "שיר ליום כיפור" שעוסק ממש באותם דברים שהזכרתי מעלה: "סלחו לי כבר עכשיו, שלושה חדשים/ לפני ימי הסליחה הנוראים./ אני חושש שלא אגיע./אני מפזר את יום הכיפור על פני כל השנה./ ענבים בשלים בעונתם./ אז איך יבשילו חטאים וכפרתם ביום אחד? ". שיר קצר אותו חיבר המשורר הדתל"שי הידוע ביותר שביקש מחילה מראש, מחשש שאולי לא יזכה להגיע ליום הכיפור.
עמיחי טוען בשיר שאת יום הסליחות והכפרות צריך לפזר על פני כל השנה כמו שהסליחה והתיקון אמורים ללוות את האדם על פני כל השנה. את הליך ההבשלה של הענבים קושר עמיחי למסורת שדורשת מהאדם לכפר על כל חטאיו ביום אחד בלבד. פירות מבשילים לאיטם ובעיתם, וכך צריך גם האדם להבשיל עם התיקון והסליחה. השיר נכתב בשנת 1968 ובהחלט יכול להיות שהמשורר כיוון גם לחטאי המלחמה של 67.
אני מכיר מקרוב, על אף שהייתי מבקש מרחוק, אנשים שבכל השנה חוטאים כלפי המקום (הקיבוץ במקרה זה) ובמיוחד כלפי בני האדם החיים בו. ביום הכיפור הם לובשים כיפה ובגדי חג, מתנדנדים כלולבים בבית הכנסת המקומי ומרעיבים עצמם 24 שעות, ולמחרת ממשיכים להפריע לשלום הציבור ולעשות רע בעיני הציבור. ואפילו רק מסיבה זו אני ובני ביתי ממשיכים לסבוא ולצפות בסרטי טבע (עדיין לא הושבתו בכיפור) ולהדיר רגלינו מבית הכנסת המקומי.
ארבעת המינים. לו נמצאו בידי העולים ממצרים, הם היו אוכלים אותם (משאטרסטוק)
***
ועוד מעט מתרגש עלינו חג הסוכות. עוד מנהג שנכפה עלינו לענותנו מאחר והוזכר כסיפור עממי בספר "ויקרא". אין שום סימוכין לכך שבני ישראל אמנם ישבו בסוכות בלכתם במדבר, הגיוני יותר שנסעו וחנו בבקתות עשויות בוץ ותבן, אותם ניתן להכין מאדמה ושיחים נודדים המצויים בשטח, אבל המסורת כבר הושרשה ולמה להרוס סיפור טוב בגלל עובדות זניחות? גם לא בטוח כלל שארבעת המינים נמצאו ברשותם של עולי מצרים ואם היו לבטח היו נאכלים.
בין כיפור לסוכות אני מצר על כך שאין כמעט חג אחד שהוא חילוני למהדרין, ולכן אצפה בהתרגשות לחגה של הדמוקרטיה (יום הבחירות) בתקווה שנחגוג לאחר היוודע התוצאות.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
ללא
אמר כבר רביינו הידוע י. לייבוביץ "תהיו טובים לא בין ראש השנה ליום כיפור אלא, בין יום כיפור לראש השנה", ובא לציון גואל,
אמן ואמן
אקווה שהחגיגות יהיו לפחות מנהריה עד מצובה