תנודות אוכלוסייה, תוחלת חיים, אנרגיה ואימפריה בארץ ישראל 1517-1940 / שמיר קרן
חלק ראשון: האוכלוסייה כפונקציה של מערכות שליטה במשאבי קיום
ההערכות המקובלות במחקר מצביעות על כך שבמהלך התקופה העות'מאנית (1517–1917) חלו תנודות משמעותיות באוכלוסיית ארץ ישראל.
בראשית התקופה העות'מאנית, לאחר הכיבוש ב-1517, מוערכת האוכלוסייה בכ-200,000 עד 300,000 נפש. במהלך המאות ה-16 וה-17 חלה ירידה מסוימת, בין היתר בשל מגפות, רעב ותנאי שלטון קשים.
***
לקראת סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, ההערכות נעות סביב 250,000 עד 300,000 תושבים.במהלך המאה ה-19, עם השיפור ההדרגתי בתנאי הביטחון והתשתיות, חלה עלייה מתונה. בסביבות 1850 מוערכת האוכלוסייה בכ-350,000 עד 400,000 נפש.
לקראת סוף התקופה העות'מאנית, ערב מלחמת העולם הראשונה (1914), מוערכת אוכלוסיית הארץ בכ-700,000 עד 800,000 נפש. לאחר המלחמה, בשל מגפות, רעב, גירושים והגירה, ירד המספר לכ-650,000 בערך.
מדובר בהערכות המבוססות על רישומים עות'מאניים חלקיים, רישומי מיסוי, דיווחי נוסעים ומקורות אחרים, ולכן קיים טווח אי-ודאות במספרים.
ירושלים בתקופה העות'מאנית. לקראת סופה היו בארץ 700-800 אלף נפש (ויקיפדיה)
***
המספרים נעו בתגובה לתנאים קלוריים — שלטון, ביטחון, גבייה, מגפה. כלומר, האוכלוסייה עצמה הייתה פונקציה של מערכות שליטה וניתוב משאבים לא של "עם" נצחי.
ארץ ישראל אינה אוסטרליה: לא הייתה בה אוכלוסייה אבוריג'ינית שהתקיימה מחוץ להיסטוריה האימפריאלית לאורך אלפי שנים. הטריטוריה הזאת הייתה, במשך אלפי שנים, שדה חוזר של שלטון אימפריאלי, חילופי אוכלוסיות, הגירה, גירוש, התאסלמות, התנצרות, התגיירות, עיור, נטישה, רעב, מגפות — וכל מה שמתלווה להיותה שלוחה, ספר, או פרוזדור של מבנים גדולים ממנה.
האנשים שנקראים היום פלסטינים אינם "ילידים נצחיים". הם צאצאי תערובת היסטורית של אוכלוסיות מקומיות, מהגרים, נוודים, ערבים,כנענים,יהודים, מצרים, סורים, בדואים, צ'רקסים,אירופאים ואחרים, שהתגבשו כזהות לאומית מאוחרת - בתוך ומתוך המבנה הקולוניאלי-אימפריאלי. בדיוק כמו שהאנשים שנקראים היום ישראלים אינם המשך ישיר של היהודים מתקופת בית שני, אלא תוצר של הגירות, פרויקטים אימפריאליים פנים אירופאיים, קפיטליזם קולוניאלי וגיבוש לאומי מאוחר.
***
שתי הזהויות - היהודית הישראלית והפלסטינית - הן תוצרים של מבנים אימפריאליים ושל פוליטיקה מודרנית. אף אחת מהן אינה "עתיקה" במובן של המשכיות טבעית בלתי מופרעת מעידן הקרח, ואף אחת מהן אינה "זרה" במובן של חוסר שייכות לאדמה. שתיהן מיוצרות ומיוצרות מחדש, ושתיהן לכודות במערכת שהפכה את הארץ לנקודת שליטה אנרגטית-סחרית.
הדיבור על "כיבוש", "זכויות", "שתי מדינות", "מדינה אחת", "ילידים", "קולוניאליזם" - כשהוא מנותק מהמבנה האימפריאלי ומהתנאים המטבוליים - משמש לא יותר מאשר אשליה סיפורית. הוא נותן לאנשים להאמין שהם עוסקים במציאות, כשהם בעצם משחקים בנרטיבים כתחליף למציאות.
האוכלוסייה באזור עלתה וירדה כפונקציה של חילוף חומרים בין טריטוריה לאימפריה. מי שלא מתחיל מהחומר, אינו מעוניין בשינוי, אלא בשימור.
בין 1880 ל-1940, תוחלת החיים בארץ ישראל כמעט הוכפלה.
המספרים:
1880: כ-25 עד 35 שנים בממוצע
1930: כ-35 עד 45 שנים בממוצע
1940: כ-45 עד 55 שנים בממוצע
בתוך שישים שנה - שני דורות - תוחלת החיים זינקה.
***
הקפיצה לא נבעה משינוי נרטיב, לא מהחלפת שייכות לאומית, ולא מהכרזות פוליטיות. היא נבעה משינוי חומרי-תשתיתי:* מים נקיים
* ביוב ותברואה
* רפואה מודרנית ומונעת
* מלחמה במלריה
* תזונה זמינה ומשופרת
* ירידה בתמותת תינוקות ויולדות
וכל אלו נשענו על פחם ונפט.
* מי שגר בעיר או ביישוב מאורגן - חי יותר
* מי שגר בכפר מרוחק או במרחב בדואי - חי פחות
* מי שהייתה לו גישה לשירותי בריאות, מים ותזונה - חי יותר
*מי שלא - נשאר מאחור
השאלה המכרעת לא הייתה "של מי האדמה", אלא למי יש גישה לתנאי הקיום הבסיסיים.
שדות הנפט בעיראק ואיראן הפכו לאבן שואבת אימפריאלית (https://nziv.net)
***
העלייה בתוחלת החיים נשענה על הקצאת פחם ומנועים מונעי פחם לטריטוריה. זה מה שאפשר שאיבה, תחבורה וחשמל. וכל זה נעשה בשל תעלת סואץ, שחפירתה הסתיימה והפכה לעורק אימפריאלי חשוב, ובשל גילוי הנפט כמקור הנעה עוצמתי בהרבה מהפחם, עם שדות הנפט בעיראק ואיראן.
1. תעלת סואץ נפתחה (1869) — והפכה את האזור לעורק תחבורה אימפריאלי
2. הפחם אפשר שאיבה, תחבורה וייצור חשמל
3. מנועי פחם החליפו בהדרגה כוח שריר אנושי ובעלי חיים
4. הנפט התגלה כמקור הנעה חזק יותר — נוזלי, נייד, אדיר באנרגיה
5. שדות הנפט בעיראק ואיראן הפכו לאבן שואבת אימפריאלית
6. ארץ ישראל הפכה למסדרון גישה — פרוזדור יבשתי וימי שצריך לאבטח ולתחזק
אך תוחלת החיים אינה התמונה כולה.
***
במקביל להארכת החיים, התרחש גם גידול אוכלוסייה. גידול זה לא היה תוצאה של ריבוי טבעי בלבד, אלא גם של הגירה משמעותית אל תוך הטריטוריה — ובכלל זה הגירה ערבית — שנמשכה אל המקום שבו התרבו משאבי הקיום הנגישים.
* איבת מים בהיקף שטרם נראה
* תחבורה מכנית
* חשמל
* שיפור תברואתי
* רפואה מונעת
* אספקת מזון סדירה יותר
* ביטחון תזונתי יחסי
הגידול באוכלוסייה וההגירה פנימה לא היו "טבעיים" במובן של היסטוריה עצמאית. הם היו תגובה ישירה להגדלת זרם האנרגיה והתשתיות. ככל שהוזרמו יותר דלקים פוסיליים, כך גדלה היכולת לקיים חיים - וכך גדלה האוכלוסייה.
פתיחת תעלת סואץ הפכה את האזור לעורק תחבורה אימפריאלי .hayadan.org
***
האוכלוסייה הערבית צמחה בקצב משמעותי לאורך המחצית השנייה של המאה ה-19 והעשורים הראשונים של המאה ה-20. חלק מהצמיחה הזו נבע מריבוי טבעי (שגם הוא נשען על הגדלת יכולת הנשיאה של הטריטוריה באמצעות דלקים פוסיליים), אך חלק אחר נבע מהגירה - ממצרים, מסוריה, מלבנון, מעבר הירדן וממרחבים ערביים נוספים - של מי שנמשכו אל הטריטוריה בשל תנאי הקיום המשתפרים.
במונחים מטבוליים, האוכלוסייה כולה - ותיקה וחדשה, עירונית וכפרית, ערבית ויהודית - הייתה פונקציה של אנרגיה זמינה. לא של זכות היסטורית. לא של "ילידוּת נצחית". אלא של מולקולות.
השיפור בתוחלת החיים לא היה "נס" ולא "התקדמות טבעית". גם הגידול באוכלוסייה לא היה "התעוררות לאומית". שניהם היו תוצאה ישירה של השקעה אימפריאלית בתשתית אנרגטית ותחבורתית, שנעשתה עם הרבה פחם ונפט כמנוע.
ארץ ישראל הפכה למסדרון גישה חיוני - ולכן הוזרמו אליה משאבים, טכנולוגיה ואנרגיה. אבל ההזרמה הזו לא נועדה מאלטרואיזם לתושבים. היא נועדה לאבטחת העורק.
חלק שלישי: ההווה השביר
כשהאנרגיה הזו תתייקר, תיקטע, או תצטמצם — מה יקרה לחיים כאן?
***
ישראל והאוכלוסייה הפלסטינית בנויות על אותו יסוד: תשתית אנרגטית אימפריאלית, תלות בזרימה חיצונית, ופונקציה של אבטחת מסדרונות. אם הזרימה תיעצר, או אם המבנה האימפריאלי ייסדק - מה שנבנה כאן מאז 1880 יעמוד למבחן חומרי עמוק.
האוכלוסייה שגדלה מתוך הזרמת האנרגיה תמצא את עצמה מול ירידה בכושר הנשיאה של הטריטוריה. לא כי "הארץ קטנה", אלא כי זרימת המולקולות שאפשרה את הקיום בה - הצטמצמה.
וכשהאנרגיה משתנה - הכול משתנה.
בין 1880 ל-1940, תוחלת החיים בארץ ישראל הוכפלה, והאוכלוסייה גדלה בקצב משמעותי - בין היתר בשל הגירה אל תוך הטריטוריה - משום שתשתית אנרגטית-אימפריאלית - פחם, מנועים, תעלת סואץ ונפט - הפכה את הארץ למסדרון חיוני, והזרימה אליה אנרגיה ותשתית. לא הייתה כאן "התפתחות לאומית" עצמאית. הייתה כאן אימפריה שהזרימה משאבים כדי לאבטח את העורק שלה.
ומי שמבין את זה, מבין כמה ההווה שברירי.
.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
תכלס
מדינת ישראל לא התקיימה אפילו יום אחד ללא סיוע חוץ ותמיכה של האימפריות (החל מהרובה הצ'כי, המשך במטוסי המיראג' וכלה ב F35) וביום שהסיוע הזה יעצר, לא יעזרו לנו אף גבעה ואף רכס. עכשיו שאנחנו בטוחים שגורלנו בידינו ....יש מקום לדאגה
לא על הנפט לבדו
אני מומחה קטן מאוד להיסטוריה בכלל ושל ארץ ישראל בפרט.