ישראל וטורקיה: אנטומיה של סכסוך במים עמוקים / ד"ר דן שיאון
שני אירועים ביטחוניים מן התקופה האחרונה שבו והפנו את העדשה האזורית לעבר טורקיה: תקיפת חיל האוויר הישראלי בשדה אבו דוהור כ-70 ק״מ מהגבול התורכי, וחתימת ״הסכם מכה להגנה משולשת״ בין ערב הסעודית, טורקיה ופקיסטן. התפתחויות אלו הן ביטוי נוסף לשינוי העומק שחל במעמדה ובמדיניותה של טורקיה בעשורים האחרונים.
מבט היסטורי מגלה את שורשי החיכוך הימי: לאחר מלחמת העולם הראשונה והתפרקות האימפריה העות'מאנית, נקבעו גבולותיה היבשתיים המצומצמים של המדינה הטורקית המודרנית. במקביל, יוון הצעירה קיבלה לידיה את מרבית איי הים האגאי. ברבות השנים, עם התגבשות אמנת האומות המאוחדות למשפט הים (UNCLOS), נקבע כי איים זכאים למים טריטוריאליים ולאזור כלכלי בלעדי (EEZ). כתוצאה מכך, יוון זכתה בשליטה נרחבת ברוב שטחו של הים האגאי, בעוד טורקיה נותרה עם רצועת מים צרה בלבד לאורך חופיה.
***
בשנת 1974 פלשה טורקיה לצפון קפריסין והקימה שם ישות עצמאית שאינה מוכרת בינלאומית, צעד שקיבע נתק דמוגרפי וגאוגרפי באי. אף שטורקיה מהווה חברה מרכזית בנאט"ו בשל מיקומה האסטרטגי על מצרי הבוספורוס והדרדנלים, ניסיונותיה להצטרף לאיחוד האירופי נבלמו, בעוד יוון וקפריסין התקבלו אליו כחברות מלאות.
בעבר, היחסים בין ירושלים לאנקרה ידעו ימים יפים. טורקיה הייתה נדבך מרכזי ב"ברית הפריפריה" של דוד בן-גוריון, ויחסי הביטחון פשטו ולבשו צורה של יצוא ביטחוני ענף ותרגילים משותפים של חיל האוויר.
הסכם מכה בין פקיסטן, סעודיה וטורקיה. שינוי עומק במעמד טורקיה (תמונה מממרי)
***
אולם שני עשורים של שלטון רג'פ טאיפ ארדואן והקצנה דתית, ציננו את היחסים. השבר הגיע לשיאו ב-2010 באירוע המרמרה, שאורגן על ידי ארגון IHH הנתמך על ידי הממשל הטורקי. מדיניות החוץ של ארדואן עברה תמורת עומק: מהגנה על הגבולות הלאומיים להקרנת עוצמה אימפריאלית ואיסלאמיסטית, המשלבת אספקת נשק, סיוע צבאי ומעורבות ישירה בלוב, בסוריה, בעיראק, בסומליה ובאזרבייג'ן, לצד בניית מסגדים וחיזוק זיקות דתיות.
זירת המאבק המרכזית כיום היא הים התיכון. תגליות הגז הטבעי של ישראל, קפריסין ומצרים הולידו אינטרס כלכלי-ביטחוני משותף, שהתגבש להקמת "פורום הגז של מזרח הים התיכון" (EMGF) ולברית משולשת בין ישראל, יוון וקפריסין. טורקיה, שהודרה מהסדרי המרחב הימי בין ישראל יוון וקפריסין, השיקה ב-2019 את דוקטרינת "המולדת הכחולה" (Mavi Vatan) – תפיסה אגרסיבית להרחבת שליטתה הימית. במסגרת זו חתמה אנקרה על הסכם גבול ימי שנוי במחלוקת עם לוב, תוך התעלמות מוחלטת מקיומו של האי כרתים וחיתוך האזור הכלכלי של יוון וקפריסין לשניים.
במאזן הכוחות הימי, טורקיה מציבה את הצי הגדול והמגוון ביותר באזור, המדורג במקום ה-12 בעולם. הצי הטורקי נשען על תעשייה מקומית מפותחת, וכולל 17 פריגטות, 9 קורבטות, 13 צוללות, ואת נושאת הכטב"מים והמסוקים TCG Anadolu, המעניקה לה יכולת הקרנת עוצמה למרחקים. מנגד, יוון (מקום 20 בעולם) מתחזיקה צי קלאסי חזק המותאם ללחימה בארכיפלג האגאי, הכולל 13 פריגטות ו-8 צוללות שקטות מדגם Type 214.
***
הזרוע הימית של ישראל (מקום 28 בעולם) קטנה כמותית אך איכותית ומתקדמת טכנולוגית. ספינות הסער 6 נושאות מערכות הגנה צפופות כדוגמת "כיפת מגן" וברק 8 לאבטחת אסדות הגז, ושש הצוללות מסדרת דולפין ודרקון מעניקות לישראל עומק אסטרטגי. קפריסין, שאינה מחזיקה בצי לוחם, נשענת לחלוטין על הברית המשולשת עם יוון וישראל, הזוכה למטריה תמיכתית מצד ארה"ב וצרפת.
לסיכום, מדיניות ההתפשטות הטורקית אינה מהווה בשלב זה איום צבאי ישיר ומיידי על ישראל, אך היא מלווה ברטוריקה הולכת ומחריפה המלווה במדיניות צבאית עם פוטנציאל חיכוך גבוה בסוריה, בקרן אפריקה ובאגן הים התיכון. מאחר שלשום צד אין אינטרס בעימות צבאי ישיר, המסלול המועדף לניהול הסכסוך הוא ערוץ דיפלומטי, בתיווך אמריקאי, שיוביל להבנות יציבות וימנע התלקחות בלתי מבוקרת במזרח הים התיכון.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!