זו לא היתה ממש הפגנה. זה היה מפגש סולידריות.
היו שם כמה מאות אנשים. הרבה נשים וצעירים. מעט מדי יהודים.
דיברנו על שותפות יהודית־ערבית ועל גליל משותף. על גזענות, על הפחד לדבר ערבית בכרמיאל, על היתרי בנייה. על הבחירות. חלק יצביעו, חלק אמרו שאין בשביל מה.
הצעירים שהופיעו בתוך ימים על ההר עדיין היו שם, מוקפים בסרט סימון לבן. האוהלים כבר פורקו.
"אלה שבאו לכאן אינם מכאן", אמרו לי. "הם לא באו לחיות איתנו. הם באו להצית. הם רוצים שנעזוב".