עשרים וחמש שנות דֶּרְבֶּנִיזְם / אורי הייטנר
ב-7 באוקטובר הותקפנו בתנועת מלקחיים. לצד מתקפת הטבח על הנגב המערבי, פרצה מתקפה אנטישמית צינית נגד ישראל במדינות המערב, שנועדה לקדם דה-לגיטימציה למדינת ישראל ובעיקר לזכותה להגן על עצמה. ליבת המתקפה הייתה באוניברסיטאות, שהאויב הקטארי קנה אותה בממון רב בעוד מאוד והחדיר בה את תכניו. ההפגנות הפרועות נגד ישראל והעם היהודי היו בהשראת הטבח, מתוך שיכרון ניצחון, ובמקביל כללו את הכחשת הטבח, במסלול המוכר של הכחשת השואה, ובתעמולת כזב, כבר ב-7 באוקטובר, לפיה ישראל היא התוקפן המבצע ג'נוסייד בעזה.
המתקפה האנטישמית ב-7 באוקטובר לא פעלה בחלל ריק. המערכה הבינלאומית לדה-לגיטימציה של ישראל, לזכות קיומה ולעובדת קיומה, החלה יותר משני עשורים קודם לכן. כבר אז הייתה זו מערכה מתואמת, מתוזמרת היטב, שהושקעו בה מיליארדים רבים, בעיקר של קטאר ואיראן, והובילה אותה קואליציה עולמית רבת זרועות; מערכה של חרמות על ישראל ועל ישראלים, על מוצרים ישראליים ועל האקדמיה הישראלית, הפרעה לאמנים ומרצים ישראלים המופיעים בחו"ל. את המערכה הזאת הוביל הארגון האנטישמי בי.די.אס. ולמרבה הבושה גורמים וארגונים ישראליים נמצאים בחוד החנית שלו.
***
למערכה הזאת תאריך לידה, לפני עשרים וחמש שנים בדיוק. ב-11 בספטמבר 2002 התבצעה מתקפת הטרור על ארה"ב (והיום מבצעי המתקפה שולטים בעיר ניו-יורק). ימים אחדים קודם לכן, בין ה-31 באוגוסט ל-8 בספטמבר 2001, נערכה בדֶרְבֶּן שבדרום אפריקה "ועידת האו"ם נגד הגזענות". שמה הוא התגלמות האורווליאניות, כיוון שהוועידה הזאת הייתה הכנס הבינלאומי הגזעני והאנטישמי ביותר מאז מלחמת העולם השנייה.
היה זה כנס שכל כולו ממוקד במטרה אחת – דה לגיטימציה למדינת ישראל ולזכות קיומה; כנס שנועד להיות יריית הפתיחה במלחמת הדה-לגיטימציה נגד ישראל ברחבי העולם, לנסח את האידיאולוגיה שלה, לקבוע את קווי הפעולה שלה.
את המתקפה הובילה קואליציה של מדינות עוינות וארגונים חוץ ממשלתיים עוינים. בראש החץ המדיני עמדה מצרים של מובארק. יש מי שעושים היום אידיאליזציה בדיעבד של שלטון מובארק, אך האמת היא שהוא לא היה מנהיג של שלום. רחוק מזה. הוא הוביל לאורך כל שנות שלטונו מלחמה קרה נגד ישראל. ועידת הגזענות והאנטישמיות בדרבן הייתה נקודת השפל שלה.
ועידת דרבן 2001, של האו"ם נגד הגזענות. כנס גזעני ואנטישמי ביותר (un.org)
***
הוועידה נועדה להוציא כתב אישום חריף ביותר נגד ישראל, שיהווה תשתית למתקפה. פורמלית, זה לא קרה. ארה"ב ומדינות העולם החופשי, שאיימו לנטוש את הוועידה, מנעו את קבלת כתב האישום כהחלטה פורמלית. משלחת ישראל, בראשות סגן שר החוץ הרב מיכאל מלכיאור, הובילה פעולה מדינית והסברתית מעולה, שהצליחה לסכל את המזימה.
זאת הצעת ההחלטה שהוגשה לוועידת דרבן, אך בסופו של דבר לא עלתה להצבעה:
2. ישראל היא מדינת כיבוש. כיבוש הוא פשע נגד האנושות ומסכן את השלום העולמי.
3. ציונות היא גזענות.
4. מדינת ישראל מפרה את זכויות האדם של הפלשתינאים.
5. ישראל מבצעת רצח עם, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, ולכן יש לנהל מאבק מזוין מולה.
6. אין שואה אחת. התייחסות לשואה בלשון רבים ממחישה כי אין כל ייחוד בשואת העם היהודי אל מול אסונות שעברו על עמים אחרים בעולם, כמו עבדות השחורים באפריקה, או כמו השואה שמבצעת מדינת ישראל מול הפלשתינאים.
7. מדינת ישראל - קיומה הוא בחטא כי הוקמה באמצעות טיהור אתני של הערבים בשטחה.
***
את המסמך הזה הגיש, באופן רשמי, ארגון המדינות המוסלמיות, אך סוכניו ואלה שניסו להכשיר את קבלתו בידי הוועידה, היו הארגונים החוץ ממשלתיים, שהיו שותפים פעילים בוועידה ובהכנות לה.
מפגינים נגד ישראל בדרבן. עצם קיומה של ישראל הוא כיבוש (gettyimages.com)
***
אי אפשר להגזים בחשיבות המסמך, כיוון שדרכו ניתן להבין את רוח השנאה וההתנגדות לישראל וכיוון שדרכו ניתן להבין מה עומד מאחורי הקמפיין, שגם קווי הפעולה המעשיים שלו מצויים בהחלטה, ועיקרה – חרמות על ישראל. חשוב שנבין, שכאשר אנו שומעים על החלטה של ארגון אקדמי בבריטניה להחרים את האקדמיה הישראלית, על הלחץ על אמנים בינלאומיים לבטל את הופעותיהם בישראל, על הפרעות בעת הצגה של תיאטרון ישראלי או קונצרט של תזמורת ישראלית באירופה, על "שבוע האפרטהייד הישראלי" בקמפוסים של אוניברסיטאות באירופה ובארה"ב, על איגוד פועלי המספנות בשוודיה המסרב לפרוק מטענים ישראליים, על ניסיונות להעמיד לדין קצינים ומדינאים ישראליים באירופה וכד' – מה שעומד מאחורי המעשה הוא מצע דרבן.
אין אלו פעולות נגד ה"כיבוש". האזכור במצע לכיבוש הוא בסעיף אחד מתוך שבעה, וגם הוא אינו טוען שישראל כובשת ביהודה ושומרון, אלא שישראל היא מדינת כיבוש, כלומר עצם קיומה הוא כיבוש. לא בכדי, כאשר המחבלים חצו את הגדר מעזה לנגב המערבי ב-7 באוקטובר הם דיווחו בקשר שהם נכנסו לכיבוש.
***
המצע הזה מעיד על כך שהקמפיין אינו נגד מדיניות ישראל, אלא נגד קיומה של ישראל. המצע הזה מעיד על האנטישמיות הבוטה, המוסווית ב"אנטי ציונות" כביכול. המצע הזה מצביע על הקשר ההדוק בין אנטי ציונות להכחשת השואה.
הדרבניזם – קמפיין הדה-לגיטימציה לישראל, הוא מלחמה לכל דבר. למרבה הצער, ממשלות ישראל בעשרים וחמש השנים האחרונות, ובפרט תחת ממשלת המחדל הכושלת, אינן מייחסות לו את החשיבות הראויה, ואינן מובילות מתקפת נגד רבתי. ממשלת ישראל אינה מתגייסת למאבק הזה, אינה מגייסת את העם היהודי בתפוצות הגולה ואת הישראלים החיים, לומדים ועובדים באותן ארצות, להיות חיל החלוץ של מתקפת הנגד. אין היא מעוררת את מצפון העולם החופשי, לבלום את המתקפה.
כמי שמאמין בכוחו של הצדק לנצח, אין לי ספק שאם נשיב מלחמה שערה, ננצח את האויב. אני משוכנע שרוב האנשים טובים מיסודם, אינם גזענים ואינם אנטישמים, ואם ישראל תצא במתקפת אמת מול תעשיית השקר האנטישמית הזאת, רוב האנשים ישתכנעו, שהרי ניכרים דברי אמת. אבל איננו עושים זאת. זהו מחדל חמור של ממשלות ישראל.
אחמדיניז'אד. נטורי קרתא התארחו בוועידה להכחשת שואה שזימן (.bnaibrith.org)
***
הנקודה הכואבת ביותר, בעיניי, במלחמת הדה-לגיטימציה נגד ישראל, היא מעורבותם של גורמים ישראליים ויהודיים בהובלתו. ישראלית שירדה לאנגליה מנהלת מלונדון את המערכה להעמדה לדין של חיילים, קצינים ומדינאים ישראלים על "פשעי מלחמה", כביכול.
מרצים באוניברסיטאות בישראל, ששכרם משולם מכספי מיסינו, מביעים תמיכה בחרם על האקדמיה הישראלית, המעסיקה אותם. מידי שנה יוצאות משלחות מישראל ליטול חלק באירועי "שבוע האפרטהייד הישראלי". עיתון "הארץ" מעמיד במה קבועה למאמרי ההסתה האנטי ישראליים הנוראיים של גדעון לוי, רוגל אלפר, עמירה הס ודומיהם.
ארגונים ישראלים כ"עדאללה" ומרכז "מינרווה" לזכויות האדם של האוניברסיטה העברית בירושלים, השתתפו בוועידת דרבן והיו מן הפעילים ביותר בין הארגונים הבלתי ממשלתיים שהובילו את המתקפה נגד ישראל. לאורך כל ימי הוועידה, הייתה בה נוכחות בולטת של חרדים אנטי ציונים קיצוניים, בעיקר חסידי סאטמר. חרדים יכולים להיות אנטישמים? עובדה! לא בכדי, משלחת של נטורי קרתא השתתפה גם בוועידת הכחשת השואה שזימן אחמדינז'אד (שנתניהו משום מה ראה בו מועמד ראוי להחליף את ח'אמנאי תחת כידוני צה"ל ולהיות שליט בובה מטעם ארה"ב וישראל) בטהראן באותה תקופה.
את מתקפת הדה-לגיטימציה נגד ישראל מובילה קואליציית הירוק-אדום-שחור: ארגוני שמאל רדיקאלי, ארגוני אסלאם רדיקאלי וארגוני ימין רדיקאלי ניאו-נאצי. השתלבותם של ארגוני שמאל רדיקאלי ישראליים ויהודיים ושל חרדים קיצוניים למערכה הזאת, היא ביטוי קיצוני למחלת השנאה העצמית, הקיימת בתוכנו.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
תגובה ליניב
כתבתי הרבה מאוד נגד הטרור היהודי. סביר להניח שהרבה יותר ממך.
עדאלה ולא עדאללה
אורי ידידי.
יניב בן חנן צודק!
ובנוסף לדבריו, לדעתי הכרחי לבחון את התנהגותה של ישראל תחת שלטון הימין, ואני לא מתכוון למנחם בגין (לא הסכמתי עם דעותיו ולא חשדתי בו בשחיתות, או שקרנות)
כל הכוחנות, השחיתות, היהירות, הטיפשות והעיוורון של שלטון הימין בישראל לא מצדיקים את התופעות של שנאת ישראל / אנטישמיות / קריאה להשמדת הישות הציונית.
אבל זה משחק ישר לידיים של שונאי ישראל, אנחנו נתנו חומר "מצויין" לתעמולת השנאה שלהם.
אני לא שונא את עצמי...
יש לי בעיה רצינית. עם יהודים גזעניים, פשיסטים שמעדיפים עליונות יהודית על בני אדם אחרים. בשביל באו לכאן יהודים... בשביל להיות פורעים אלימים ונבערים מדעת, כמו בארצות הגולה??? למה לא ראינו אף מילה שלך, נגד הטרור היהודי??? למה לא ראינו מילה שלך, נגד סמוטריץ ובן גביר??? אתה קיבוצינק, את אמור להיות ברמה גבוהה מהבריונים המשיחיים האלה!!!