רחל רבין יעקב – בקפיצת נעורים ובתלם ארוך (לזכרה) / מוקי צור
רחל רבין יעקב נפטרה והיא בת למעלה ממאה שנים. כבר זמן שלא היתה אתנו. חסד עשתה עמה הכרתה שלא ידעה לעומק את מנרה הגולה מביתה ומופצצת.
רחל היתה חלוצה אמיתית. פעלה בקפיצת נעורים ובתלם ארוך. ליוותה מקום מתחילתו וליוותה אותו במשך דורות. שנים רבות היא נאבקה על קיומו של קיבוץ מנרה, ששילם מחירים על היותו יישוב ספר מבקש שלום.
רחל היתה אשת חינוך מובהקת ואישה מאמינה. לפי דרכה, נראה שהייתה צריכה להיות קנאית, אך אצלה אפשר היה להיווכח כי בין אמונה לקנאות ישנה תהום.
היא היתה אישה מאמינה, בת לרוזה האדומה - מנהיגה פמיניסטית לוחמת לאנושיות - ולנחמיה רבין, שהיה בין החיילים המעטים שנשארו בארץ מבין המתנדבים לגדוד העברי.
לשניהם היתה השפעה על הדרך של האחים יצחק ורחל רבין. הם הדריכו אותם במסלול חינוכם הפועלי. יצחק לבית ספר כדורי ולפלמ"ח ורחל לנוער העובד ולהתיישבות. רחל הגיעה לכפר גלעדי ולתל חי להכשרה, ועם גרעינה ייסדה את מנרה ב-1943. היא היתה דמות מרכזית בקיבוץ ולימים אשת חינוך מרכזית בתנועה הקיבוצית.
היא אהבה לחיות "כאן על פני אדמה" ולהצמיח סביבה אנשים. בפתיחותה ובהחלטיות שהדריכו אותה, היא הוכיחה כי מנהיגות נשית יודעת להעשיר ולגבש חברה.
בשיחות ביננו רחל הסבירה לי כי בית העלמין של מנרה מרוחק מהקיבוץ וזה סימן שהוא נולד כשהקיבוץ היה צעיר וחבריו יכלו להגיע אליו כי היו בכושר.
תהא מנרה הנבנית מחדש זיכרון לאשה הנאמנה, הנועזת והענווה.
רחל רבין יעקב. לחיות "כאן על פני אדמה" ולהצמיח אנשים (צילום: דוד עינב)
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!