ברדוגולדשמידט / עזרא דלומי
תחילה חשבתי להתעלם. אלי גולדשמידט, חבר כנסת מהעבודה ויו"ר סיעתה בכנסת, שפרש לפני רבע מאה, הצטרף לליכוד ותומך בלהט בנתניהו. אז מה ... דיין ערק, הורביץ ושובל, מאחרוני המפלגה הממלכתית של בן גוריון, חברו לליכוד, כבר היו דברים מעולם.
אלא שהפעם, כשהכול מתנקז אל "כן, או לא ביבי", יש הרבה אמוציות, כעס וזעם לא עצור. שהרי אלי, הקיבוצניק לשעבר, היה בשר מבשרנו. בהיותו בגינוסר, בטרם עזב לדגניה א', ראו בו מעין ממשיכו של יגאל אלון. אותן עמדות, חבר במחנה רבין, דמות מרכזית בתנועה. הרוב, לכאורה, "התלבש" עליו נכון.
באמצע שנות השמונים, היינו די "אחוקים". פעלנו לבחירתו של אהרון ידלין למזכ"ל התנועה כשהתמודד מול דג'ן (אהרון דגן) וניצח ברוב של קול אחד (בדיעבד, טעיתי בבחירה); היינו שני קיבוצניקים בחוג "רעות" של מפלגת העבודה, שקם וחיש נמס; וכשרץ לכנסת, "עבדתי" בשבילו ושמחתי שגבר על נגה בוטנסקי (גם כאן טעיתי).
הוא התקדם בכנסת והיה "בייבי" של אהוד ברק, שנבחר לראש ממשלה. אלי קיבל את תפקיד יו"ר ועדת הכספים ויו"ר סיעת העבודה בכנסת. זינוק מהיר.
זיהיתי כמה צרימות בדרך – אחת מהן סיפור העזיבה של גינוסר והמעבר לדגניה א' - אבל האסימון נפל לראשונה בהקשר של יישובי הגולן. אלי היה איש מרכזי בין הח"כים שתמכו בהצעת החוק לשריון הגולן, עם כל הנימוקים הנלווים: ביטחון יישובי העמק, מקורות המים ועוד כיו"ב.
אלי גולדשמידט. פוליטיקאי לא פותח רגליים עד כדי ביזוי עצמי, בלי תמורה (מ-FB)
***
כשהחל איזה דיבור עקיף עם סוריה, יותר משהופתעתי מן השינוי בעמדותיו, נדהמתי מגודל הפלי-פלאק. 180 מעלות. כאילו נולד אלי אחר. איש הזרם המרכזי, הפך באחת את ליונה. מהיום להיום ובלי למצמץ הוא החל לדבר על הצורך לסגת כדי למנוע מלחמה. האופן שבו הפך את עורו נראה לי אינסטרומנטלי לחלוטין. זה דמה למשחק ששיחקנו בתנועה שבו מישהו היה צריך לדבר בעד איזה נושא ותיכף לדבר נגדו.
אחר כך, כשעזב את הקיבוץ, עבר מדגניה א', אם הקבוצות, לאבא של הטייקונים – אל האחים עופר, כדי להיות סמנכ"ל תקשורת. בשבילם, יו"ר לשעבר של ועדת הכספים הוא רכש מבטיח. כשראיתי את המופע של אלי בטלוויזיה, שבו ביקש לשכנע, כרגיל בלהט, את המראיין והצופים, לתמוך בשינוי שמו של מוזיאון תל-אביב "למוזיאון עופר", או "משפחת עופר", נשמטו לסתותיי. כמו בנאום הירידה מהגולן, אותו רשף מילים קוצף ועמו השאלה המיתממת: מה כ"כ נורא בשינוי השם...
מסקנתי הייתה שהאיש משחק; שהוא לא באמת מאמין לעצמו. זאת הצגה ששכרה בצדה; צורך שעה.
יחסיו עם נתנהו הם מהדורה שלישית של הסיפור: המעבר מהתקפה קטלנית עליו בעקבות אסון ה-7 באוקטובר, להערצה ברמת ברדוגו, על סטרואידים. ממש ברדוגולדשמידט. לא להאמין איזו החלפה מהירה של המסכה. אני מקווה שביבי לא מסמיק.
כשהחל המעבר הזה, אמרתי, לחברים (יש כמה וכמה עדים): "פוליטיקאי לא פותח רגליים עד כדי ביזוי עצמי, בלי תמורה. המחיר יהיה שריון". זה קרה. ביבי ישווק עכשיו את אלי כקיבוצניק שזכה להארה.
אני סבור שבתוכו אלי לא מאמין לעצמו; אבל הוא היה מוכן לשלם את המחיר בשביל לחזור לזירה הציבורית: תחילה במתקפת זעם על ביבי, בציפייה לקונים מהשמאל מרכז - שלא נמצאו. משכך, הפך את עמדתו עד הקצה, וזכה להכנסת אורחים מכובדת בליכוד.
מי שרוצה להתנחם, רשאי להאמין שזה לא הפליק-פלאק האחרון שלו, אך מפאת גילו, יש להניח שלא יספיק לבצע עוד אחד.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
פני הדור כפני גולדשמידט?
אלי גולדשמידט אינו תופעה יחידנית. לצערי, הוא מייצג תופעה חברתית חדשה-ישנה של ''המתפכחים''. בעיקר המתפכחים מהצד הליברלי-דמוקרטי ( המכונה ה''שמאל'') לצד השמרני-לאומני-משיחי. מותר לכל אחד להתפכח אבל כשזה מתלווה לרצון להתחבר לכוח ולמשאבים כלכליים וחברתיים זו לא התפכחות , זה אופורטוניזם קרנפי.
כתיבה מדוייקת. כל מלה-בסלע
תעבתי את הצבוע ההפכפך החל מהרגע הראשון שהפציע על הבימה הציבורית. בהתההגותו הנלוזה הוא שם בכיס הקטן כל מקיוואליסט מצוי. תודה דלומי.
אלי איש מביש
אחרי בניתוח המלא והמעודכן של עזרא דלומי נותר להוסיף רק את האכזבה האישית העמוקה מאלי החדש, אלי הבבון.
רוחמה
כל הכבוד עזרא.מאנימלא הצלחתי לכתוב עליו בניסוחים כלנכך מדויקיםjefg