חבר הקבוצות, השומר הצעיר והקיבוץ המאוחד / שמיר קרן
מבוא: לא יוצאי דופן, אלא ביטוי מקומי
בשונה מההרגל לתאר את עצמנו כ"יוצאי דופן", היהודים שהגיעו לארץ ישראל כציונים היו ביטוי של האנושות באירופה במקומות שמהם הגיעו. הם נשאו עימם את השאלות, המתחים והמודלים הארגוניים שהעסיקו את אירופה של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 - והנחיתו אותם על קרקע אחרת, בתנאים אקולוגיים ופוליטיים שונים לחלוטין.
שלוש התנועות הקיבוציות הגדולות - דגניה וכנרת, הקיבוץ המאוחד, והקיבוץ הארצי של השומר הצעיר - לא היו המצאה מקומית, אלא שלוש תשובות מקומיות לשאלות ארגון, אנרגיה וחברה שנוסחו הרחק מכאן. כל אחת מהן שיקפה, בדרכה, את התקופה שממנה צמחה ואת התנאים החומריים שבהם פעלה.
***
דגניה וכנרת: הסוציאליזם החקלאי האנרכי בעידן טרום-פוסילידגניה וכנרת היו ביטוי מקומי לסוציאליזם חקלאי אנרכי, נטול דלקים פוסיליים, כפי שהוצג ברוסיה של סוף המאה ה-19. הן הוקמו בשולי אימפריה עות'מאנית גוועת, בטריטוריה דלת דלקים פוסיליים, דלת מינוע, דלת שלטון מרכזי אינטנסיבי, ודלת אוכלוסין.
הן היו ביטוי מקומי למציאות ולתפיסת ארגון קומונאלית במציאות כזו: קהילות קטנות, עבודה עצמית, משק מעורב, קצב איטי, וקשר יומיומי בלתי אמצעי עם הקרקע ועם בני האדם. זה היה מודל שנבנה לתנאים של מעט יציב, לא של שפע וגדילה - מודל שחי בתוך גבולות הנישה האקולוגית, ולא ניסה לפרוץ אותם בכוח.
דגניה א'. ביטוי מקומי לסוציאליזם חקלאי אנרכי (מאתר התק"ץ)
***
הקיבוץ המאוחד: ביטוי מקומי לעידן הפוסילי-אימפריאליהקיבוץ המאוחד, בהנהגת יצחק טבנקין, היה ביטוי מקומי של זמינות גדולה של אנרגיה פוסילית, שעמדה לשירות גישה יריבותית המושתתת על מקסימום כוח ליחידת זמן, משחקי סכום אפס לאומיים, וריכוזיות שליטה בכוח.
זה היה דפוס הארגון החברתי הדומיננטי של כל האימפריות המודרניות: גיוס, התרחבות, תיעוש, כיבוש. הקיבוץ המאוחד נשען בכבדות על מודל השליטה הריכוזי של המפלגה הבולשביקית ועל שאיפות ההתפשטות שלה באמצעות מיכון ותיעוש. הוא היה חיל החלוץ המקומי של המין האנושי הפוסילי - התאמה מדויקת להפליא לעידן של נפט זול, תכנון ריכוזי, וצמיחה מתמדת.
ואולם, כפי שכל מבני המאה ה-20 נבנו על הנחה של אנרגיה זולה ושופעת, כך גם הקיבוץ המאוחד. כשההנחה הזו נסדקת, המבנים עצמם נכנסים ללחץ. הנכסים נשארים - הקרקע, המים, המוסדות - אבל צורת ההפעלה האנרגטית והארגונית שהחזיקה אותם כבר אינה זמינה.
***
הקיבוץ הארצי של השומר הצעיר: ניסיון הסינתזההקיבוץ הארצי של השומר הצעיר היה ניסיון לסנתז בין השאיפה לאינטימיות, הרצון להימנע ממשחקי סכום אפס, והכורח לעשות זאת במציאות אימפריאלית פוסילית.
הוא לא דחה את העולם המודרני על הסף, אבל גם לא נכנע להיגיון הכוחני שלו. הוא ניסה לבנות קהילות קטנות ואינטימיות בתוך עולם שהולך ונעשה ריכוזי, ולנהל יחסי שכנות ושיתוף בתוך מציאות שנעה לעבר התנגשות. במובן זה, הוא היה תפיסת ארגון חברתית דו-לאומית שחזתה את המשבר המתמשך מניהול משחקי סכום אפס, והציעה חלופה כדי להימנע ממנו: מוסדות מעבר של חלוקה ותיאום, שיאפשרו לנהל את השטח המשותף בלי לקרוס למלחמת הכול בכול.
זו הייתה בדיוק האינטואיציה של הקיבוץ הארצי: לא "השומר הצעיר" כתנועה רומנטית, אלא ההכרה שהסכסוך הלאומי הוא פועל יוצא של מבנה אקספנדיאלי-אקסטרקטיבי,יריבותי, ושכדי לצאת ממנו יש לשנות את המבנה.
יצחק טבנקין. גיוס, התרחבות, תיעוש, כיבוש (מפוסט "ציוני הדרך")
***
המבט הרחב: שלוש תשובות לשאלות ארגון אנושיותכל אלה היו ביטויים מקומיים ספציפיים לאותם אתגרים ושאלות ארגון ביו-חברתיות מהמקומות שמהם הגיעו. הטריטוריה הזו שימשה להם כמעבדה: כאן, בשולי האימפריה העות'מאנית המתפוררת, התנגשו שלוש תשובות אירופיות לשאלת הקיום האנושי בעידן המודרני.
הטריטוריה הזו היא מיקרוקוסמוס של כדור הארץ כולו.
כאן בטריטוריה בכוכב כולו, שתי תנועות לאומיות בנישה קטנה המין האנושי בנישה אחת, משאבי מים מתמעטים, משאבי מים מתוקים מתמעטים, אנרגיה פוסילית מניעה התיישבות, אנרגיה פוסילית מניעה ציוויליזציה גלובלית, התנגשות על קרקע ומים, התנגשות על אנרגיה ומחצבים, לאומיות כמבנה, ארגון מדינות לאום כמבנה, ארגון שלוש תנועות קיבוציות כתשובות ארגוניות, המודרנה הממוכנת כפרויקט אנושי, ייבוש ביצות, העמקת בארות, פריצת דרכים, ההתרחבות האנושית הכוללת על בסיס אנרגיה זולה.
מה שקרה כאן במאה ה-20 היה חזרה כללית על מה שקרה למין האנושי כולו באותה תקופה, רק בקנה מידה קטן ומהיר יותר. השאלות שהעסיקו את דגניה, את טבנקין ואת השומר הצעיר היו השאלות שהעסיקו את האנושות כולה: כיצד לארגן חברה בעידן של שפע אנרגטי פתאומי, ומה יקרה כשהשפע הזה יסתיים.
הסכנה עצומה: אם לא נתכופף, נישבר.
אם נמשיך לנסות לשמר את המודל האקסטרקטיבי — כוח צבאי, ריכוזיות, התנחלות, ניצול משאבים — בתוך מציאות שמתכווצת, התוצאה תהיה לא "ניצחון" אלא קריסה אלימה. המלחמות הבאות עלינו לרעה, יהיו על מים, אנרגיה, קרקע ומזון — בלי מרחב מחייה לחיי פליטות.
השאלה איננה "מה עדיף" אלא "מה אפשרי שיקרה". הוויכוח בין ימין לשמאל, בין לאומיות לדו-לאומיות, הוא ויכוח בתוך חדר שהולך ומצטמצם. השאלה האמיתית אינה "מי ינצח" אלא "מה יוכל לתפקד כשהחשמל יקר, הדלק מוקצב, המים מלוחים, והאספלט מתפורר".
כיצד תתארגן החברה כששפע האנרגטי לפתע יסתיים (mivtzar.co.il)
***
סיכוםהתמונה היא תבנית התפתחותית של מין בנישה אקולוגית, בתנאי עלייה בזמינות משאבים,ובתנאי ירידה, והיא גם מקומית וגם אוניברסלית:
* הקיבוץ המאוחד = שיא העידן הפוסילי-אימפריאלי - ריכוזיות, גיוס, התרחבות, כוח.
* הקיבוץ הארצי של השומר הצעיר = ניסיון הסינתזה - אינטימיות ושיתוף בתוך מציאות אימפריאלית, ומוסדות מעבר לקראת התכווצות.
אין זו נוסטלגיה קיבוצית, אלא ניסוח מערכתי: מי שחשב במונחי אנרגיה, משאבים, ומבנים חברתיים, יכול לראות שההיסטוריה של הקיבוצים היא בעצם היסטוריה של שלוש תשובות שונות לשאלת הקיום בארץ הזאת בזמן ותנאים ספציפיים - ושהתשובה שנבחרה ב-1948 אינה בהכרח התשובה שתשרוד ב-2048.
ומי שמבין זאת - כאן, בין הים לירדן, בין דגניה לקיבוץ המאוחד, בין הנפט לאלון והזית - מבין משהו על האתגר העכשווי למין האנושי כולו:
מה שקרה כאן הוא חזרה כללית על מה שיקרה לכולם, רק בקנה מידה קטן ומהיר יותר.
האם ניתן יהיה להפוך את הירידה האנרגטית הבלתי-נמנעת לתהליך של התכוונות - או שנחכה עד שהכוח הפוסילי יקרוס תחתינו, ורק אז נגלה מה נשאר.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!